משנה ט: שׁוֹמֶרֶת יָבָם שֶׁקִּדֵּשׁ אָחִיו אֶת אֲחוֹתָהּ, מִשּׁוּם רַבִּי יְהוּדָה בֶן בְּתֵירָא אָמְרוּ, אוֹמְרִים לוֹ, הַמְתֵּן עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה אָחִיךָ הַגָּדוֹל מַעֲשֶׂה. חָלַץ לָהּ אָחִיו, אוֹ כְנָסָהּ, יִכְנוֹס אֶת אִשְׁתּוֹ. מֵתָה הַיְבָמָה, יִכְנוֹס אֶת אִשְׁתּוֹ. מֵת יָבָם, יוֹצִיא אֶת אִשְׁתּוֹ בְגֵט, וְאֵשֶׁת אָחִיו בַּחֲלִיצָה:
משנה ט: שׁוֹמֶרֶת יָבָם – אשת אחיו שמת ללא בנים, הממתינה לייבומו של אחי המת, שֶׁלאחר שנפלה ליבום בפני אחי המת, קִּדֵּשׁ אָחִיו של המת אֶת אֲחוֹתָהּ, ואינו יכול לכנוס עתה את המקודשת לו, מאחר והיא אחות זקוקתו, מִשּׁוּם רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא אָמְרוּ, אוֹמְרִים לוֹ – לאותו אח שקידש, הַמְתֵּן מלכנוס עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה אָחִיךָ הַגָּדוֹל מַעֲשֶׂה – שיחלוץ או ייבם את אשת המת, ובכך יפקיע את זיקתה משאר האחים, ותהא רשאי לכונסה. חָלַץ לָהּ אָחִיו, אוֹ כְנָסָהּ, לאחר שאחד האחים חלץ או ייבם את אשת המת, יִכְנֹס אֶת אִשְׁתּוֹ. וכן אם מֵתָה הַיְּבָמָה, הרי פקעה זיקתה אליו לגמרי, ויִכְנֹס אֶת אִשְׁתּוֹ שהיא אחותה. מֵת היָּבָם – אם מת האח האחר שהיה ראוי לייבם או לחלוץ, ואין להם אחים נוספים, נמצא שאשת המת זקוקה רק לו, ואין מי שיפקיע את זיקתה, יוֹצִיא אֶת אִשְׁתּוֹ המקודשת לו בְּגֵט, כיון שהיא אחות זקוקתו ואין דרך להפקיע את זיקתה, וְפוטר את אֵשֶׁת אָחִיו בַּחֲלִיצָה, אך לא ביבום, כיון שהיא אחות גרושתו [ואף שסתם אחות גרושה אינה זקוקה כלל ליבום וחליצה, כמבואר במשנה לעיל, כאן הדבר שונה, כיון שזיקתה אליו קדמה לקדושי אחותה. ולא אמרו כאן 'אוי לו על אשתו ואוי לו על אשת אחיו', כמו שאמרו לעיל, כיון שכאן הוא גרם לעצמו את הדבר בכך שקידש את אחותה בזמן שהיא זקוקה לו, ואם לא היה עושה כן היה יכול לכנוס את יבמתו].
