ה כִּי־יֶ֣לֶד יֻלַּד־לָ֗נוּ בֵּ֚ן נִתַּן־לָ֔נוּ וַתְּהִ֥י הַמִּשְׂרָ֖ה עַל־שִׁכְמ֑וֹ וַיִּקְרָ֨א שְׁמ֜וֹ פֶּ֠לֶא יוֹעֵץ֙ אֵ֣ל גִּבּ֔וֹר אֲבִי־עַ֖ד שַׂר־שָׁלֽוֹם׃ ו לְמַרְבֵּ֨ה הַמִּשְׂרָ֜ה וּלְשָׁל֣וֹם אֵֽין־קֵ֗ץ עַל־כִּסֵּ֤א דָוִד֙ וְעַל־מַמְלַכְתּ֔וֹ לְהָכִ֤ין אֹתָהּ֙ וּֽלְסַעֲדָ֔הּ בְּמִשְׁפָּ֖ט וּבִצְדָקָ֑ה מֵֽעַתָּה֙ וְעַד־עוֹלָ֔ם קִנְאַ֛ת ה֥' צְבָא֖וֹת תַּֽעֲשֶׂה־זֹּֽאת׃
֍ ֍ ֍
(ה) ועתה מבאר כיצד תהיה התשועה למלכות יהודה, כִּי יֶלֶד יֻלַּד לָנוּ, המביא איתו מקרה חדש ומזל חדש, בֵּן נִתַּן לָנוּ, והוא בן יורש עצר המלוכה, והוא חזקיה, וַתְּהִי הַמִּשְׂרָה עַל שִׁכְמוֹ, ולא יהיה על שכמו עול מלכות אשור, וַיִּקְרָא את שְׁמוֹ חזקיה, מי שהוא פֶּלֶא יוֹעֵץ, אֵל גִּבּוֹר, אֲבִי עַד שַׂר שָׁלוֹם, שהם כינויים לה'.
(ו) לְמַרְבֵּה הַמִּשְׂרָה – אף על פי שתהיה שררתו גדולה מאד, ובדרך כלל גורר הדבר קנאת אנשים, וּלְשָׁלוֹם אֵין קֵץ – מכל מקום יהיה השלום בזמנו ללא גבול, וריבוי משרתו יהיה עַל כִּסֵּא דָוִד, והשלום ללא גבול יהיה וְעַל מַמְלַכְתּוֹ, שלא יעבור בה חרב, לְהָכִין אֹתָהּ וּלְסַעֲדָהּ, והכנת המלכות תהיה בְּמִשְׁפָּט שבין אדם לחבירו, והסעד המקיים את המלכות יהיה וּבִצְדָקָה, שהם המעשים הטובים שבין אדם למקום, מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. ואף שלא היו ישראל ראויים לאותם ניסים, הנה קִנְאַת ה' צְבָאוֹת תַּעֲשֶׂה זֹּאת, בעבור שמו הגדול.
