משנה ב: בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ מַשִּׂיאִין מַשּׂוּאוֹת. מִשֶּׁקִּלְקְלוּ הַכּוּתִים, הִתְקִינוּ שֶׁיְּהוּ שְׁלוּחִין יוֹצְאִין:
משנה ג: כֵּיצַד הָיוּ מַשִּׂיאִין מַשּׂוּאוֹת, מְבִיאִין כְּלֻנְסָאוֹת שֶׁל אֶרֶז אֲרֻכִּין וְקָנִים וַעֲצֵי שֶׁמֶן וּנְעֹרֶת שֶׁל פִּשְׁתָּן וְכוֹרֵךְ בִּמְשִׁיחָה, וְעוֹלֶה לְרֹאשׁ הָהָר וּמַצִּית בָּהֶן אֶת הָאוּר וּמוֹלִיךְ וּמֵבִיא וּמַעֲלֶה וּמוֹרִיד עַד שֶׁהוּא רוֹאֶה אֶת חֲבֵרוֹ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה כֵן בְּרֹאשׁ הָהָר הַשֵּׁנִי, וְכֵן בְּרֹאשׁ הָהָר הַשְּׁלִישִׁי:
משנה ב: משנתנו מבארת את אופן פרסום קידוש החודש לארצות הגולה: בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ מַשִּׂיאִין מַשּׂוּאוֹת – מדליקים מדורות גדולות הנראות למרחקים, לבשר על קידוש החודש [והיו עושים כן כשקידשו את החודש ביום השלשים של החודש הקודם, אך אם קידשוהו ביום השלשים ואחד לא היו משיאים משואות, ומתוך כך היו בני הגולה יודעים שהחודש הקודם היה מלא, וראש חדש חל ביום השלשים ואחד]. מִשֶּׁקִּלְקְלוּ הַכּוּתִים, והיו מדליקים מדורות אלו אף כשלא התקדש החודש באמת, הִתְקִינוּ שֶׁיְּהוּ שְׁלוּחִין של בית דין יוֹצְאִין לגולה ומודיעים על קידוש החודש.
משנה ג: כֵּיצַד הָיוּ מַשִּׂיאִין מַשּׂוּאוֹת, מְבִיאִין כְּלֻנְסָאוֹת [-עצים גבוהים] שֶׁל אֶרֶז, אֲרֻכִּין, וְקָנִים, וַעֲצֵי שֶׁמֶן – ענפים של מין ממיני הארז שכך שמו, וּנְעֹרֶת שֶׁל פִּשְׁתָּן, וְכוֹרֵךְ את כולן יחד בִּמְשִׁיחָה – בחבל, וְעוֹלֶה לְרֹאשׁ הָהָר הראשון [ולהלן יבואר איזה הר הוא], וּמַצִּית בָּהֶן אֶת הָאוּר – את האש, וּמוֹלִיךְ וּמֵבִיא וּמַעֲלֶה וּמוֹרִיד את כל המשואה, כדי שלא יטעו לחשוב שזהו אור של כוכב מרוחק, עַד שֶׁהוּא רוֹאֶה אֶת חֲבֵרוֹ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה כֵן בְּרֹאשׁ הָהָר הַשֵּׁנִי, וְכֵן בְּרֹאשׁ הָהָר הַשְּׁלִישִׁי, וכן הלאה.
