י וַיְשַׂגֵּ֧ב ה֛' אֶת־צָרֵ֥י רְצִ֖ין עָלָ֑יו וְאֶת־אֹֽיְבָ֖יו יְסַכְסֵֽךְ׃ יא אֲרָ֣ם מִקֶּ֗דֶם וּפְלִשְׁתִּים֙ מֵֽאָח֔וֹר וַיֹּֽאכְל֥וּ אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּכָל־פֶּ֑ה בְּכָל־זֹאת֙ לֹא־שָׁ֣ב אַפּ֔וֹ וְע֖וֹד יָד֥וֹ נְטוּיָֽה׃ יב וְהָעָ֥ם לֹא־שָׁ֖ב עַד־הַמַּכֵּ֑הוּ וְאֶת־ה֥' צְבָא֖וֹת לֹ֥א דָרָֽשׁוּ׃
֍ ֍ ֍
(י) על דברים אלו של העם, משיב להם הנביא, אמנם אמת הדבר שהלבנים יפלו והשקמים ייגדעו, וַיְשַׂגֵּב ה' אֶת צָרֵי רְצִין עָלָיו, ובזה תיפול ותיגדע העזרה החלשה שהיתה לישראל מרצין מלך ארם, וְאֶת אֹיְבָיו של רצין יְסַכְסֵךְ – יעמיד סביבו כגדר וחומה הסוככים סביבו ומונעים ממנו מלברוח. אמנם, על אף שחציו הראשון של המאמר יתקיים, שיפול רצין מלך ארם שהיה עוזר לישראל, הרי חציו השני של המאמר, שיקום תחתיו עוזר אחר ועדיף ממנו, לא יתקיים.
(יא) אלא באותו הזמן, אֲרָם בעצמם, שהיו בתחילה בעזרת ישראל, ילחמו בהם מִקֶּדֶם – מצד מזרח, וּפְלִשְׁתִּים ילחמו בהם מֵאָחוֹר – מצד מערב, וַיֹּאכְלוּ אֶת יִשְׂרָאֵל בְּכָל פֶּה, ובְּכָל זֹאת לֹא שָׁב אַפּוֹ של ה' מעל ישראל, וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה.
(יב) והטעם לכך שה' ממשיך לכעוס על ישראל ולהענישם, כיון שהם חוזרים תמיד ומבקשים עזרה מהגויים שסביבם, וְהָעָם לֹא שָׁב עַד הַמַּכֵּהוּ – אינם שבים אל מי שהוא המכה אותם באמת, וְאֶת ה' צְבָאוֹת, שהוא המכה אותם על ידי העמים כדי שיחזרו בתשובה, לֹא דָרָשׁוּ.
