מִצְוַת 'מַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים', אָמְנָם כָּל יִשְׂרָאֵל מְקַיְּמִים אוֹתָהּ, אֲבָל מִי זֶה עָרֵב אֶל לִבּוֹ לוֹמַר שֶׁעֲשָׂאָהּ כְּפִי הָרָאוּי לוֹ וּכְפִי הַמֻּטָּל עָלָיו, וּמִצְוַת צְדָקָה בַּיּוֹם הַזֶּה עוֹלָה בַּחֲשִׁיבוּתָהּ עַל שְׁאָר יָמִים, שֶׁנִּלְוָה עִמָּהּ גַּם מִצְוַת מַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים. וּלְפִי סוֹדָם שֶׁל דְּבָרִים, בַּחֲנֻכָּה וּבְפוּרִים רָאוּי לְהַרְבּוֹת בִּצְדָקָה עִם עֲמֵלֵי תּוֹרָה, כַּמְּבֹאָר בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ הָאֲרִ"י ז"ל.
וַחֲבִיבָה מִצְוָה בִּשְׁעָתָהּ, כִּי זְמַן רַב קֹדֶם פּוּרִים הָעֲנִיִּים לוֹוִים עַל סְמַךְ הַכְנָסַת פּוּרִים, וְאַחַר הַפּוּרִים הַהוֹצָאָה מְרֻבָּה לְצֹרֶךְ פֶּסַח, הִנֵּה כִּי כֵן רָאוּי לְרַחֵם עֲלֵיהֶם, כִּי עֵינֵיהֶם שֶׁל הָעֲנִיִּים תְּלוּיוֹת עַל הָעֲשִׁירִים, וְהָעֲשִׁירִים תְּלוּיִים בְּמִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, אִם מוֹסִיף – מוֹסִיפִים לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם, אִישׁ כְּמַתְּנַת יָדוֹ, בִּרְכַּת ה' הִיא תַּעֲשִׁיר, וְלָכֵן הַחַלָּשׁ יֹאמַר גִּבּוֹר אֲנִי לְעֶזְרַת ה' בַּגִּבּוֹרִים, וְה' יַעֲזֹר לוֹ.
