משנה ב: הַמֶּלֶךְ לֹא דָן וְלֹא דָנִין אוֹתוֹ, לֹא מֵעִיד וְלֹא מְעִידִין אוֹתוֹ, לֹא חוֹלֵץ וְלֹא חוֹלְצִין לְאִשְׁתּוֹ. לֹא מְיַבֵּם וְלֹא מְיַבְּמִין לְאִשְׁתּוֹ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם רָצָה לַחֲלוֹץ אוֹ לְיַבֵּם, זָכוּר לְטוֹב. אָמְרוּ לוֹ, אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. וְאֵין נוֹשְׂאִין אַלְמְנָתוֹ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, נוֹשֵׂא הַמֶּלֶךְ אַלְמְנָתוֹ שֶׁל מֶלֶךְ, שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְדָוִד שֶׁנָּשָׂא אַלְמְנָתוֹ שֶׁל שָׁאוּל, שֶׁנֶּאֱמַר וָאֶתְּנָה לְךָ אֶת בֵּית אֲדֹנֶיךָ וְאֶת נְשֵׁי אֲדֹנֶיךָ בְּחֵיקֶךָ:
הַמֶּלֶךְ – מלך ממלכות ישראל, והיינו ממלכות עשרת השבטים, שלא היו מלכיהם נשמעים לדברי חכמים, לֹא דָן את האחרים וְלֹא דָנִין אוֹתוֹ, ותקנת חכמים היא, כיון שאירעה תקלה על ידי ינאי המלך כשדנו אותו, וכיון שאין דנים אותו אינו דן את האחרים [אבל מלכי בית דוד דנים את האחרים ודנים אותם, כיון שהם נשמעים לדברי חכמים ואין בהם חשש תקלה], לֹא מֵעִיד על אחרים, כיון שאין זה כבוד למלך לבוא כדי להעיד לטובת אדם אחר, ובזה אין חילוק בין מלכי ישראל לבין מלכי בית דוד, וְלֹא מְעִידִין אוֹתוֹ – אין מעידים עליו, והיינו במלך ישראל בלבד, ומחשש תקלה.
לֹא חוֹלֵץ – אין המלך חולץ לאשת אחיו שמת ללא בנים, כיון שגנאי הוא למלך שתירק יבמתו לפניו, וְלֹא חוֹלְצִין לְאִשְׁתּוֹ, כיון שאשת המלך אסורה להינשא לשום אדם, ועל ידי שלא יחלצו לה תישאר אסורה [ואף שמצוות חליצה היא מצוה בפני עצמה, גם באופן שאין האשה מתכוונת כלל להנשא, תיקנו חכמים שלא יחלצו לאשתו כדי שלא תבוא להנשא, ויש כח ביד חכמים לעקור דבר מהתורה ב'שב ואל תעשה'].
לֹא מְיַבֵּם – אין המלך מייבם את אשת אחיו שמת ללא בנים, כיון שכל מי שאין בה חליצה, אין בה יבום. וְלֹא מְיַבְּמִין לְאִשְׁתּוֹ של המלך, אם מת ללא בנים, כיון שאלמנת המלך אסורה על כל אדם. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם רָצָה המלך למחול על כבודו, ולַחֲלוֹץ אוֹ לְיַבֵּם, זָכוּר לְטוֹב. אָמְרוּ לוֹ, גם אם רצה לעשות כן, אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, כי מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול, לפי שזהו כבוד כל ישראל, ואינו יכול למחול על כבוד זה.
וְאֵין נוֹשְׂאִין אַלְמְנָתוֹ של מלך. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, נוֹשֵׂא הַמֶּלֶךְ אַלְמְנָתוֹ שֶׁל מֶלֶךְ שמת, שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְדָוִד שֶׁנָּשָׂא את אַלְמְנָתוֹ שֶׁל שָׁאוּל, והיא ריצפה בת איה שהיתה פילגש שאול, שֶׁנֶּאֱמַר בדברי נתן הנביא אל דוד המלך 'וָאֶתְּנָה לְךָ אֶת בֵּית אֲדֹנֶיךָ וְאֶת נְשֵׁי אֲדֹנֶיךָ בְּחֵיקֶךָ'. ולדעת תנא קמא, האוסר על מלך לישא אלמנה של מלך, כוונת הפסוק ב'נשי אדניך' לנשים שבאו מבית המלך שאול, וזו מיכל שהיתה בתו של שאול המלך.
