משנה יג: אֵיזֶהוּ מַמְזֵר, כָּל שְׁאֵר בָּשָׂר שֶׁהוּא בְּלֹא יָבוֹא דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. שִׁמְעוֹן הַתִּימְנִי אוֹמֵר, כָּל שֶׁחַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת בִּידֵי שָׁמַיִם. וַהֲלָכָה כִדְבָרָיו. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, כָּל שֶׁחַיָּבִים עָלָיו מִיתַת בֵּית דִּין. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן עַזַּאי, מָצָאתִי מְגִלַּת יֻחֲסִין בִּירוּשָׁלַיִם וְכָתוּב בָּהּ, אִישׁ פְּלוֹנִי מַמְזֵר מֵאֵשֶׁת אִישׁ לְקַיֵּם דִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ. אִשְׁתּוֹ שֶׁמֵּתָה, מֻתָּר בַּאֲחוֹתָהּ. גֵּרְשָׁהּ וָמֵתָה, מֻתָּר בַּאֲחוֹתָהּ. נִשֵּׂאת לְאַחֵר וָמֵתָה, מֻתָּר בַּאֲחוֹתָהּ. יְבִּמְתּוֹ שֶׁמֵּתָה, מֻתָּר בַּאֲחוֹתָהּ. חָלַץ לָה וָמֵתָה, מֻתָּר בַּאֲחוֹתָהּ:
משנה יג: במשנה הקודמת הובאה מחלוקת רבי עקיבא וחכמים בענין ולד הנולד מביאה שיש בה איסור לא תעשה, האם הוא ממזר. משנתנו ממשיכה ומבארת דינים אלו: אֵיזֶהוּ מַמְזֵר, כָּל שְׁאֵר בָּשָׂר שֶׁהוּא בְּלֹא יָבֹא – כל ביאה האסורה מחמת קורבה, שיש בהם לא תעשה, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא, וכפי שאמר במשנה הקודמת. שִׁמְעוֹן הַתִּימְנִי אוֹמֵר, כָּל שֶׁחַיָּיבִין עָלָיו כָּרֵת בִּידֵי שָׁמַיִם, וזו דעת חכמים שהובאה במשנה הקודמת, וַהֲלָכָה כִּדְבָרָיו. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, כָּל שֶׁחַיָּיבִים עָלָיו מִיתַת בֵּית דִּין. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן עַזַּאי, מָצָאתִי מְגִלַּת יוּחֲסִין בִּירוּשָׁלַיִם, וְכָתוּב בָּהּ 'אִישׁ פְּלוֹנִי מַמְזֵר מֵאֵשֶׁת אִישׁ', והרי זו ראיה לְקַיֵּם את דִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, שממזר הוא רק הנולד מחייבי מיתת בית דין, כגון אשת איש.
נאמר בתורה (ויקרא יחי ח) 'וְאִשָּׁה אֶל אֲחֹתָהּ לֹא תִקָּח לִצְרֹר לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ עָלֶיהָ בְּחַיֶּיהָ', אמנם אִשְׁתּוֹ שֶׁמֵּתָה, מֻתָּר בַּאֲחוֹתָהּ, וכאמור בפסוק, שרק בחיי אשתו, אף שגירשה, אסור לו לישא את אחותה, וכן אם גֵּרְשָׁהּ וָמֵתָה, מֻתָּר בַּאֲחוֹתָהּ. נִשֵּׂאת אשתו לְאַחֵר, לאחר שגירשה, וָמֵתָה, מֻתָּר בַּאֲחוֹתָהּ. יְבִמְתּוֹ שֶׁמֵּתָה, מֻתָּר בַּאֲחוֹתָהּ. חָלַץ לָהּ וָמֵתָה, מֻתָּר בַּאֲחוֹתָהּ [ובגמרא מבואר שכל הדינים הללו שבמשנתנו הם 'משנה שאינה צריכה', שהרי דינים פשוטים הם, שלגבי אשתו נאמר בפסוק בפירוש שהאיסור הוא רק בחייה, ושאר הדינים נלמדים בכל שכן מאשתו.
