פרשת כי תצא
"לא יבוא ממזר בקהל ה'" (דברים כג ג)
מצוות לא תעשה, שנמנע הממזר מלישא בת ישראל, ועל זה נאמר 'לא יבא ממזר בקהל ה", כלומר שלא ישא אשה מבנות קהל ה'. אבל להכנס עמהם בכל מקומות מושבותיהם, ולישא וליתן עמהם בכל הדברים, מותר כאחד מבני ישראל, וכבר אמרו חז"ל שממזר תלמיד חכם קודם בקריאת התורה לכהן עם הארץ.
משרשי המצוה לפי שתולדת הממזר רעה מאד, שנעשית בטומאה ובמחשבת פיגול ועצת חטא, ואין ספק כי טבע האב צפון בבן, ולכן השם בחסדו הרחיק זרע הקודש ממנו כאשר הבדילנו והרחיקנו מכל דבר רע.
מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה שהממזר שאסרה התורה הוא שנולד מן העריות הנזכרות בתורה, האסורות באיסור כרת, חוץ מן הנדה, שהבן ממנה פגום ואינו נקרא ממזר, ובין הבא על העריות ברצון או באונס או בשגגה, בכל ענין נקרא ממזר. וגוי ועבד הבא על בת ישראל – הולד כשר, בין פנויה בין אשת איש, בין באונס בין ברצון. וגוי ועבד הבאים על הממזרת, הולד ממזר, וממזר הבא על הגויה, הולד גוי, ואם נתגייר הרי הוא כשר מיד, ככל הגרים שבאומות. ואם בא הממזר על השפחה, הולד עבד, ואם שחררו – הולד כשר כשאר עבדים המשוחררים ומותרין בבת ישראל. זה הכלל, בן הבא מן השפחה או מן הגויה או מן העבד או מן הגוי או מן הממזר – הולד כמוה, ואין משגיחין על האב כלל. ומפני דבר זה התירו חכמים לממזר לישא שפחה כנענית, כדי לטהר את בניו מפגם ממזרות, שהרי הוא משחרר אותם ונמצאו בני חורין. וממזר מותר לישא גיורת, וממזרת מותרת לגר, שנאמר 'בקהל ה", וקהל גרים אינו קרוי 'קהל', והולד הולך אחר הפגום. ואפילו גר שנשא גיורת, הבן מותר בממזרת, מן הטעם שאמרנו, אף על פי שהורתו ולידתו בקדושה [-לאחר שהתגיירו הוריו], ואפילו בניו ובני בניו, עד שישתקע שם גיות מהם, כלומר שלא יוודע שהוא גר. אבל גר שנשא בת ישראל או בן ישראל שנשא גיורת, הולד ישראל לכל דבר, ואסור בממזרת.
ונוהג איסור זה בכל מקום ובכל זמן, בזכרים ונקבות.
והעובר על זה, והוא ממזר ונשא בת ישראל, או ישראל שנשא ממזרת, כיון שבעל אחר הקדושין – שניהם לוקים.
