משנה ד: וּמוֹצִיא לְמִלְחֶמֶת הָרְשׁוּת עַל פִּי בֵית דִּין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד. וּפוֹרֵץ לַעֲשׂוֹת לוֹ דֶרֶךְ, וְאֵין מְמַחִין בְּיָדוֹ. דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ אֵין לוֹ שִׁעוּר. וְכָל הָעָם בּוֹזְזִין וְנוֹתְנִין לְפָנָיו, וְהוּא נוֹטֵל חֵלֶק בָּרֹאשׁ, לֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים, אֶלָּא שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מַרְבֶּה הוּא לוֹ וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהוּ מְסִירוֹת אֶת לִבּוֹ. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אֲפִלּוּ אַחַת וּמְסִירָה אֶת לִבּוֹ, הֲרֵי זֶה לֹא יִשָּׂאֶנָּה. אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר (דברים יז) וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים, אֲפִלּוּ כַאֲבִיגָיִל. (שם) לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים, אֶלָּא כְדֵי מֶרְכַּבְתּוֹ. (שם) וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לּוֹ מְאֹד, אֶלָּא כְדֵי לִתֵּן אַפְסַנְיָא. וְכוֹתֵב לוֹ סֵפֶר תּוֹרָה לִשְׁמוֹ. יוֹצֵא לַמִּלְחָמָה, מוֹצִיאָהּ עִמּוֹ. נִכְנָס, מַכְנִיסָהּ עִמּוֹ. יוֹשֵׁב בַּדִּין, הִיא עִמּוֹ. מֵסֵב, הִיא כְנֶגְדּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו:
המשנה ממשיכה בהבאת דינים הנוהגים במלך:
וּמוֹצִיא המלך את הצבא לְמִלְחֶמֶת הָרְשׁוּת, והיינו כל המלחמות מלבד מלחמת שבע האומות שהיו בארץ ישראל ומלחמת עמלק, עַל פִּי בֵית דִּין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד. וּפוֹרֵץ גדרות של בני אדם פרטיים כדי לַעֲשׂוֹת לוֹ דֶרֶךְ ללכת בה לכרמיו ולשדותיו, וְאֵין מְמַחִין בְּיָדוֹ – אין מונעים ממנו לעשות כן. דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ, אֵין לוֹ שִׁעוּר מסוים, אלא עושה לו דרך כפי הנצרך לו.
וּבשעת המלחמה, כָל הָעָם בּוֹזְזִין את שלל האויב וְנוֹתְנִין לְפָנָיו, וְהוּא נוֹטֵל חֵלֶק בָּרֹאשׁ – לוקח הוא לעצמו מחצית מהשלל, ובוחר לו את החלק היפה תחילה.
לֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים, אֶלָּא שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה, ולומדים זאת מדוד המלך, שבזמן שהיו לו שש נשים אמר לו נתן הנביא בשם ה' 'ואם מעט, ואוסיפה לך כהנה וכהנה', והיינו עוד שתים עשרה, ולדעת תנא קמא אין חילוק בין נשים צדקניות לשאינן כאלו, אלא תמיד מותר לו לשאת שמונה עשרה נשים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מַרְבֶּה הוּא לוֹ נשים, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהוּ מְסִירוֹת אֶת לִבּוֹ, כיון שנאמר 'וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ'. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אֲפִלּוּ אשה אַחַת, וּמְסִירָה אֶת לִבּוֹ, הֲרֵי זֶה לֹא יִשָּׂאֶנָּה, ועל זה נאמר 'ולא יסור לבבו' [ובזה חולק הוא על תנא קמא, הסובר שעד שמונה עשרה נשים מותר לו לשאת כל אשה שירצה], אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר 'וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים', ללמד שאסור לו לקחת יותר משמונה עשרה נשים אֲפִלּוּ אשה צדיקה כַאֲבִיגָיִל, שהיתה נביאה [ובזה חולק הוא על רבי יהודה, הסובר שמותר לו לישא נשים צדקניות יותר משמונה עשרה].
לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים, אֶלָּא כְדֵי צורך מֶרְכַּבְתּוֹ, וכן כפי צורך צבאו להלחם באויביו, והאיסור הוא רק להרבות סוסים בטלים, להגדיל את שמו.
וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לּוֹ מְאֹד, אֶלָּא כְדֵי לִתֵּן אַפְסַנְיָא – שכר לחיילי הצבא. [ואיסור ריבוי הכסף והזהב הוא רק כשעושה כן לצרכיו האישיים, אבל אם מוסיף לאוצרות המלוכה השייכים לכל ישראל, מותר ומצוה להרבות].
וְכוֹתֵב לוֹ סֵפֶר תּוֹרָה לִשְׁמוֹ – מלבד ספר התורה שיש לו כמו לכל אדם מישראל, עליו לכתוב ספר נוסף לשם מלכותו, וספר תורה זה, כאשר יוֹצֵא המלך לַמִּלְחָמָה, מוֹצִיאָהּ עִמּוֹ. נִכְנָס, מַכְנִיסָהּ עִמּוֹ. יוֹשֵׁב בַּדִּין [והיינו במלכי בית דוד שמותר להם לדון אחרים], הִיא עִמּוֹ. מֵסֵב על השולחן לאכול, הִיא כְנֶגְדּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר 'וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו'.
