פרק ג, משנה א: מֵאֵימָתַי מוֹצִיאִין זְבָלִים לְאַשְׁפַּתּוֹת, מִשֶּׁיִּפְסְקוּ עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מִשֶּׁיִּבַשׁ הַמָּתוֹק. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, מִשֶּׁיִּקְשֹׁר:
פרק ג, משנה א: דרך עובדי אדמה לאסוף את הזבל למקום אחד, המכונה 'אשפה', ואחר כך מפזרים את הזבל בכל השדה, משנתנו מבארת מתי מותר לעשות אשפתות אלו בשביעית: מֵאֵימָתַי מוֹצִיאִין זְבָלִים לְאַשְׁפַּתּוֹת, מִשֶּׁיִּפְסְקוּ עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה, כלומר, מזמן שהעוברים עבירה ועושים מלאכה בשביעית יסיימו את מלאכותיהם בשדות, כדי שלא יבואו לחשוד בו שאף הוא מעוברי עבירה ואוסף את הזבל כדי לזבל את שדהו בשביעית, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מִשֶּׁיִּבַשׁ הַמָּתוֹק – מזמן שיתייבש הזבל, הממתיק את הפירות שבשדות. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, מִשֶּׁיִּקְשֹׁר – מזמן שיתחיל הזבל להתייבש, שנעשה קשרים קשרים, והזמן של שלשתם קרוב זה לזה.
