יג וַיַּכְרֵ֨ת ה֜' מִיִּשְׂרָאֵ֗ל רֹ֧אשׁ וְזָנָ֛ב כִּפָּ֥ה וְאַגְמ֖וֹן י֥וֹם אֶחָֽד׃ יד זָקֵ֥ן וּנְשׂוּא־פָנִ֖ים ה֣וּא הָרֹ֑אשׁ וְנָבִ֥יא מֽוֹרֶה־שֶּׁ֖קֶר ה֥וּא הַזָּנָֽב׃ טו וַיִּֽהְי֛וּ מְאַשְּׁרֵ֥י הָֽעָם־הַזֶּ֖ה מַתְעִ֑ים וּמְאֻשָּׁרָ֖יו מְבֻלָּעִֽים׃ טז עַל־כֵּ֨ן עַל־בַּֽחוּרָ֜יו לֹֽא־יִשְׂמַ֣ח ׀ אֲדֹנָ֗י וְאֶת־יְתֹמָ֤יו וְאֶת־אַלְמְנוֹתָיו֙ לֹ֣א יְרַחֵ֔ם כִּ֤י כֻלּוֹ֙ חָנֵ֣ף וּמֵרַ֔ע וְכָל־פֶּ֖ה דֹּבֵ֣ר נְבָלָ֑ה בְּכָל־זֹאת֙ לֹא־שָׁ֣ב אַפּ֔וֹ וְע֖וֹד יָד֥וֹ נְטוּיָֽה׃
֍ ֍ ֍
(יג) ומתנבא עתה על עונשם של ישראל, וַיַּכְרֵת ה' מִיִּשְׂרָאֵל רֹאשׁ וְזָנָב, כִּפָּה – ענף עץ חזק וְאַגְמוֹן – קנה סוף חלש, ביוֹם אֶחָד.
(יד) ומבאר הנביא את כוונתו, זָקֵן בחכמה ובשנים, וּנְשׂוּא פָנִים מצד מידותיו הטובות, הוּא הָרֹאשׁ, והוא ייענש על כך שלא הדריך את ישראל בדרך הישרה, וְנָבִיא מוֹרֶה שֶּׁקֶר הוּא הַזָּנָב, המוליך את ישראל בדרך רעה. ושניהם נחשבים כמנהיגי העם, כי כאשר יילך העם בדרך ישרה ישמע לעומד בראשו, וכאשר ילך בדרך רעה הרי זה כאילו הולך הוא לאחור, כשהזנב מוליכו אחריו.
(טו) ומוסיף לבאר מדוע ייענשו גם המון העם, ולא רק מנהיגיהם, כי אמנם וַיִּהְיוּ מְאַשְּׁרֵי – מנהיגי הָעָם הַזֶּה מַתְעִים, ומחמת כן נגזר עונש על המנהיגים, וּמְאֻשָּׁרָיו מְבֻלָּעִים – גם המונהגים, שהם המון העם, הלכו אחריהם עד שסרו לגמרי מדרך התורה [וכאילו היתה דרך התורה בלועה ונעלמת לגמרי מהם].
(טז) עַל כֵּן, עַל בַּחוּרָיו הגיבורים והחזקים, המשולים ל'כפה', והם כענפי העצים החזקים, לֹא יִשְׂמַח אֲדֹנָי, אלא יענישם, וְאֶת יְתֹמָיו וְאֶת אַלְמְנוֹתָיו, המשולים ל'אגמון', קני הסוף החלשים, לֹא יְרַחֵם, כִּי כֻלּוֹ חָנֵף, שמראים כאילו הם עובדים את ה', וליבם אינו עמם, וּמֵרַע – עושים גם רעה בפועל, וְכָל פֶּה דֹּבֵר נְבָלָה, כי אינם מתביישים כלל לפרסם את מעשיהם הרעים, בְּכָל זֹאת לֹא שָׁב אַפּוֹ, וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה.
