פרשת כי תצא
"לא יבוא פצוע דכה וכרות שפכה בקהל ה'" (דברים כג ב)
מצוות לא תעשה, שמי שאינו ראוי להוליד על ידי מכת אדם או בהמה או עץ, כלומר שלא היה בידי שמים, לא ישא בת ישראל, ועל זה נאמר 'לא יבא פצוע דכה וכרות שפכה בקהל ה".
משרשי המצוה, להרחיק מאיתנו את סירוס האנשים, כי היו המלכים רגילים לסרס אנשים כדי למנותם שומרים לנשים, ויש מן האנשים הפחותים שרוצים בדבר כדי לזכות אל שולחן המלך ולהרויח ממון, ואנחנו עם הקודש, בדעתנו כי כל הסריס בידי אדם יפסל מהתחבר עוד עם בת ישראל, נרחיק הענין ונמאס אותו. ועם טענה זו נמצא טעם בחילוק האיסור בין הנפסד בידי אדם, שאסור לישא בת ישראל, לנפסד בידי שמים, שאינו נאסר.
ונוהג איסור זה בכל מקום ובכל זמן, באנשים.
והעובר על זה, והוא פצוע דכא או כרות שפכה, ונשא בת ישראל, חייב מלקות. אבל מותר לישא גיורת או משוחררת.
