שם עולם / חלק ב' פרק ו'
יש בני אדם היושבים בין אנשים הפחותים מהם בתורה, ומתוך כך חושבים שמעלתם גדולה, והרי הם משולים לאנשים הנמצאים בעיר קטנה, וכיון שיש להם מעט יותר כסף משאר בני העיר מוחזקים הם כ'עשירים', אמנם אם יבואו לעיר גדולה יותר לא ייחשב עושרם לכלום, ואם יגיעו לעיר הבירה, ייחשבו עניים ממש, לעומת כל העשירים הנמצאים שם. וכן הדבר לענין התורה, כי האדם נמצא בעולם הזה וסבור שיש בידו תורה כראוי, ומתכבד בכך, אבל כשיבוא לעולם העליון, שם מחולקים המקומות לפי דרגות הנפש, ובודאי אותו אדם שחננו ה' בדעת גדולה נשמתו חצובה ממקום עליון וחשוב ביותר, וכשיבוא אל בין אותם אנשים שדרגת נשמתו שוה אליהם, והם השיגו את חלקם בתורה כראוי וכפי ערך נשמתם, יתבייש מאד לעומתם במיעוט תורתו, והוא ישב ביניהם כעני היושב בין עשירים, וכשידברו בדברי תורה ירגיש כאלם שאינו יכול לפתוח את פיו.
ולכן האיש הנבון יזכור כל זאת בעודו בעולם הזה, ויזהר שלא לשקוע יותר מידי בעסקיו, אלא במה שצריך כדי לחיות, ועל ידי זה לא יאבד את חלקו בתורה, וכמו שאמר התנא 'הוי ממעט בעסק, ועסוק בתורה'.
