בהבחנות פרטיות בהשגחה
א. ממה שייבחן עוד בהשגחתו יתברך שמו, הוא היות יסוד כל סדרי ההשגחה ודרכיה – יושר המשפט וקו הדין, וכענין שנאמר "שבט מישור שבט מלכותך", וכתוב "מלך במשפט יעמיד ארץ".
ואמנם, ידענו באמת שאין חפצו של הקדוש ברוך הוא אלא להיטיב, והנה הוא אוהב את ברואיו כאב האוהב את בנו, אלא שמטעם האהבה עצמה ראוי שייסר האב את בנו, להיטיבו באחריתו, וכענין שנאמר "כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלקיך מייסרך", ונמצא, שהמשפט והדין עצמו – ממקור האהבה הוא נובע, ואין מוסרו של הקדוש ברוך הוא מכת אויב ומתנקם, אלא מוסר אב הרוצה בטובת בנו, וכמו שזכרנו.
ואולם, משורש זה נולדים שני ענינים, האחד, שהמוסר עמו יהיה ממותק, ולא קשה ואכזרי, כי האהבה עצמה תמזוג את הדין ברחמים. והשני, שלפעמים, כשהשעה צריכה לכך, יעבור האדון ברוך הוא על שורת הדין לגמרי, וינהג ברחמים, וכענין שנאמר, "וחנותי את אשר אחון, וריחמתי את אשר ארחם".
