כה) הציל האדם מן הדליקה פת נקיה, אינו חוזר ומציל פת שאינה נקיה. אבל אם הציל פת שאינה נקיה, חוזר ומציל פת נקיה. ומציל ביום הכפורים מה שהוא צריך לשבת, אם היה יום הכפורים בערב שבת, אבל אינו מציל בשבת ליום הכפורים, ואין צריך לומר ליום טוב, ולא משבת זו לשבת הבאה. ומה הוא מציל ללבוש, לובש כל מה שהוא יכול ללבוש, ועוטף כל מה שהוא יכול לעטוף, ומוציא. ואומר לאחרים בואו והצילו לכם, וכל אחד ואחד לובש ומתעטף בכליו [-בבגדיו] מה שיכול, ומוציא, והרי הוא שלו, כמו המאכל, שהרי מן ההפקר הן זוכין:
כו) מותר להציל מן הדליקה כל כתבי הקדש שיש בחצר לחצר אחרת שבאותו המבוי, ואף על פי שלא עירבו, ובלבד שיהיה למבוי שלש מחיצות ולחי אחד, והוא שיהיו כתובין אשורית ובלשון הקדש. אבל אם היו כתובין בכל לשון, או בכתב אחר, אין מצילין אותן, אפילו היה שם עירוב. ואף בחול אסור לקרות בהם, אלא מניחן במקום התורף – במקום גלוי ומופקר, והן מתאבדין מאליהן:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
