משנה ב: כֵּיצַד, עָשָׂה מַאֲמָר בִּיבִמְתּוֹ, וְנָתַן לָהּ גֵּט, צְרִיכָה הֵימֶנּוּ חֲלִיצָה. עָשָׂה מַאֲמָר וַחֲלִיצָה, צְרִיכָה הֵימֶנּוּ גֵּט. עָשָׂה מַאֲמָר וּבָעַל, הֲרֵי זוֹ כְּמִצְוָתָהּ:
משנה ב: המשנה מבארת עתה את עיקר דיני מאמר וגט, במקום שיש יבם אחד ויבמה אחת [ואין זה שייך למחלוקת רבן גמליאל וחכמים שבמשנה הקודמת]: כֵּיצַד הוא דין יבום מדרבנן, אחרי שתיקנו מאמר וגט גם ביבמה, עָשָׂה היבם מַאֲמָר בִּיבִמְתּוֹ, וְנָתַן לָהּ גֵּט, אף שהתיר הגט דרבנן את המאמר דרבנן, עדיין לא הופקעה הזיקה דאורייתא, ולכן צְרִיכָה הֵימֶנּוּ חֲלִיצָה, ככל יבמה. עָשָׂה מַאֲמָר וַחֲלִיצָה, אף שהתירה החליצה את הזיקה דאורייתא, עדיין צְרִיכָה היא הֵימֶנּוּ גֵּט, להפקיע את המאמר דרבנן. עָשָׂה מַאֲמָר, שאלו הם קדושין דרבנן ביבמה, וְאחר כך בָעַל כדין תורה ביבמה, הֲרֵי זוֹ כְּמִצְוָתָהּ.
