פרשת כי תצא
"לא תדרוש שלומם וטובתם כל ימיך לעולם" (דברים כג ז)
מצוות לא תעשה, שנמנענו מלהשלים עם עמון ומואב עד עולם. והענין הזה הוא, שהא-ל ציונו שכאשר נצור על המדינות, נשאל מהם השלום קודם המלחמה, ואילו בעמון ומואב נמנענו מלהתנהג עמהם במנהג זה, ועל זה נאמר "לא תדרוש שלומם וטובתם" וגו'.
משרשי המצוה, מה שהתבאר במצוה הקודמת, מהיותם בני הנבלה, עד שאין ראויים לשלום וטובה, אבל האכזריות עליהם שבח ומעלה, כמו שאמרנו.
דיני המצוה כלולים בפשט הכתוב, ובמה שהתבאר, שבשעה שצרים על עריהם אין לקרוא להם תחילה לשלום.
ואיסור זה היה נוהג בזכרים, שהם בני מלחמה, בזמן שהיו ישראל על אדמתן, שהיו נלחמים עם עמון ומואב, שהם באיסור זה שלא להשלים עמהם, אבל עכשיו בזמן הזה אין בנו כח להלחם. וגם האומות האלה כבר אבד שמם בבלבול סנחריב, כמו שהתבאר במצוה הקודמת.
