פרק י, משנה א: הַזְּרוֹעַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָה נוֹהֲגִין בָּאָרֶץ וּבְחוּצָה לָאָרֶץ, בִּפְנֵי הַבַּיִת וְשֶׁלֹּא בִפְנֵי הַבַּיִת, בְּחֻלִּין אֲבָל לֹא בְמֻקְדָּשִׁין. שֶׁהָיָה בַדִּין, וּמָה אִם הַחֻלִּין, שֶׁאֵינָן חַיָּבִין בְּחָזֶה וְשׁוֹק, חַיָּבִין בַּמַּתָּנוֹת. קָדָשִׁים שֶׁחַיָּבִין בְּחָזֶה וְשׁוֹק, אֵינוֹ דִין בַּמַּתָּנוֹת, תַּלְמוּד לוֹמַר (ויקרא ז), וָאֶתֵּן אֹתָם לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן וּלְבָנָיו לְחָק עוֹלָם, אֵין לוֹ אֶלָּא מַה שֶּׁאָמוּר בָּעִנְיָן:
פרק י, משנה א: נאמר בתורה (דברים יח ג) 'וְזֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַכֹּהֲנִים מֵאֵת הָעָם, מֵאֵת זֹבְחֵי הַזֶּבַח, אִם שׁוֹר אִם שֶׂה, וְנָתַן לַכֹּהֵן הַזְּרֹעַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָה'. משנתנו מבארת את דינן של מתנות אלו: הַזְּרוֹעַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָה, שצריך האדם ליתנם לכהנים, נוֹהֲגִין בָּאָרֶץ וּבְחוּצָה לָאָרֶץ, בִּפְנֵי הַבַּיִת וְשֶׁלֹּא בִפְנֵי הַבַּיִת, בְּחֻלִּין, אֲבָל לֹא בְמֻקְדָּשִׁין. ומבארת המשנה מדוע היינו עשויים לומר שמתנות אלו נוהגות בקדשים, שֶׁהָיָה בַדִּין – היה ניתן ללמוד כן בקל וחומר, וּמָה אִם בהמות הַחֻלִּין, שֶׁאֵינָן חַיָּבִין בְּנתינת חָזֶה וְשׁוֹק לכהנים, חַיָּבִין בַּמַּתָּנוֹת הללו של זרוע לחיים וקיבה, בהמות קָדָשִׁים, שֶׁחַיָּבִין בְּחָזֶה וְשׁוֹק, שנאמר (ויקרא ז לד) 'כִּי אֶת חֲזֵה הַתְּנוּפָה וְאֵת שׁוֹק הַתְּרוּמָה לָקַחְתִּי מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִזִּבְחֵי שַׁלְמֵיהֶם וָאֶתֵּן אֹתָם לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן וּלְבָנָיו לְחָק עוֹלָם מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל', אֵינוֹ דִין – האם אין זה קל וחומר שיש לחייבם בַּמַּתָּנוֹת, שהם זרוע לחיים וקיבה. תַּלְמוּד לוֹמַר – לכך נאמר בפסוק (שם) לגבי מתנת חזה ושוק 'וָאֶתֵּן אֹתָם לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן וּלְבָנָיו לְחָק עוֹלָם', ללמד שאֵין לוֹ לאהרן ובניו אֶלָּא מַה שֶּׁאָמוּר בָּעִנְיָן, והיינו חזה ושוק, ולא זרוע לחיים וקיבה.
