א) יש דברים שהן אסורין בשבת אף על פי שאינם דומין למלאכה, ואינם מביאין לידי מלאכה, ומפני מה נאסרו, משום שנאמר 'אם תשיב משבת רגלך עשות חפציך ביום קדשי', ונאמר 'וכבדתו מעשות דרכיך ממצוא חפצך ודבר דבר', לפיכך אסור לאדם להלך בחפציו בשבת, ואפילו לדבר בהן, כגון שידבר עם שותפו מה ימכור למחר או מה יקנה, או היאך יבנה בית זה, ובאי זה סחורה ילך למקום פלוני, כל זה וכיוצא בו אסור, שנאמר 'ודבר דבר', דבור אסור, אמנם הרהור מותר:
ב) אסור לאדם לפקוד גנותיו ושדותיו בשבת כדי לראות מה הן צריכין, או היאך הן פירותיהן, שהרי זה מהלך לעשות חפצו. וכן אסור לאדם שיצא בשבת עד סוף התחום, וישב שם עד שתחשך כדי שיהיה קרוב לעשות חפציו במוצאי שבת, שהרי נמצא הלוכו בשבת לעשות חפציו:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
