פרשת כי תצא
"לא תתעב אדומי כי אחיך הוא… בנים אשר יוולדו להם דור שלישי יבוא להם בקהל ה'" (דברים כג ח-ט)
מצוות לא תעשה, שלא להרחיק זרע עשו אחר שיתגיירו, כלומר שלא נמנע מלהתחתן עמהם, שאין בהם איסור כמו בעמון ומואב, אלא מותרים הם אחר שני דורות, ועל זה נאמר "לא תתעב אדומי כי אחיך הוא וגו' בנים אשר יולדו להם דור שלישי יבא להם בקהל ה'". ו'דור שלישי' האמור כאן הוא בן בנו של הגר. ואמרו חז"ל שמצרית מעוברת שנתגיירה בעודה מעוברת, בנה הוא נקרא 'שני', אף על פי שהורתו היתה בעוד שהאם מצרית.
שורש המצוה נגלה, כי הוא להודיענו שלא נתנהג באיסור עם זרע אדום, ולא נרחיקם בקל וחומר מבני עמון, לומר, הרי עמון ומואב בשביל פעם אחת שלא קדמו אותנו בלחם ובמים הרחיקנו הא-ל מהם, אדומיים ומצריים שצערו את ישראל זמן רב על אחת כמה וכמה שנתרחק מהם, על כן באתנו האזהרה עליהם, שלא להמנע מהתחתן בם. כי השעבוד ששעבדו האדומיים בנו גזרת השם היא עלינו, ואין לנו לקבוע עליהם שנאה בלבבנו על כך, ו'אחינו' ייקראו בהתגיירם ובבואם לחסות תחת כנפי השכינה. ואילו בעמון ומואב טעם אחר על שנאתם, והוא ענין הנבלה הגדולה אשר מצאו את לבבם לעשות, הכל כמו שהתבאר לעיל.
מדיני המצוה מה שאמרו חז"ל, מצרי שנשא מצרית, ונתגיירו בעודה מעוברת, הולד 'שני', שנאמר בנים אשר יולדו להם וגו', הכתוב תלאן בלידה. וגר עמוני שנשא מצרית, הולד עמוני. גר מצרי שנשא עמונית, הולד מצרי. זה הכלל, באומות לבדם הלך אחר הזכר, ולאחר שנתגיירו – הלך אחר הפסול שביניהם.
ונוהג איסור זה, שנמנענו מלהרחיקם אחר שנתגיירו, בכל מקום ובכל זמן, בזכרים ונקבות. והעובר על זה, והסכים בדעתו שלא להתחתן בם אפילו אחר שני דורות מצד שהצרו לישראל, או מצד שקבע בלבבו שנאה עמהם מפני שבאו מאומה אחרת, עבר על לאו זה. ואין לוקין עליו לפי שאין בו מעשה.
