משנה ג: נָתַן גֵּט וְעָשָׂה מַאֲמָר, צְרִיכָה גֵּט וַחֲלִיצָה. נָתַן גֵּט וּבָעַל, צְרִיכָה גֵּט וַחֲלִיצָה. נָתַן גֵּט וְחָלַץ, אֵין אַחַר חֲלִיצָה כְּלוּם. חָלַץ וְעָשָׂה מַאֲמָר, נָתַן גֵּט, וּבָעַל, אוֹ, בָּעַל וְעָשָׂה מַאֲמָר, נָתַן גֵּט, וְחָלַץ, אֵין אַחַר חֲלִיצָה כְּלוּם. אַחַת יְבָמָה אַחַת לְיָבָם אֶחָד, וְאַחַת שְׁתֵּי יְבָמוֹת לְיָבָם אֶחָד:
משנה ג: נָתַן אחד מאחי המת גֵּט ליבמתו, וְאחר כך עָשָׂה מַאֲמָר באותה יבמה עצמה, צְרִיכָה גֵּט להפקיע את המאמר, וַחֲלִיצָה כדי להפקיע את זיקת היבום. נָתַן גֵּט ליבמתו, וְאחר כך בָּעַל, צְרִיכָה גֵּט וַחֲלִיצָה, והיינו כיון שמן התורה חל היבום [שהרי מן התורה אין הגט שלפני היבום כלום] וצריכה גט ככל אשה נשואה, וצריכה גם חליצה, כיון שביאה זו פסולה היא מדרבנן, שנעשתה לאחר גט דרבנן, וביאה פסולה אינה קונה אותה לגמרי, וצריכה חליצה להפקיע את שארית זיקתה. נָתַן גֵּט ליבמתו, וְחָלַץ, אף על פי שחליצה פסולה היא, שהרי אחרי שנתן לה גט אינו יכול לייבמה, וחליצה בזמן שאי אפשר לייבם זו חליצה פסולה, מכל מקום אֵין אַחַר חֲלִיצָה כְּלוּם, שאם אחרי החליצה קידשה או עשה בה מאמר, לא תפסו בה קידושין כלל, כיון שהיא אסורה עליו באיסור לא תעשה שנאמר (דברים כה ט) 'כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִבְנֶה אֶת בֵּית אָחִיו', ודרשו חכמים, כיון שלא בנה, אלא חלץ, שוב לא יבנה, ולכן אינה צריכה ממנו גט, ומשנתנו סוברת כרבי עקיבא, שאין קדושין תופסים בחייבי לאוין.
חָלַץ תחילה, וְאחר כך עָשָׂה מַאֲמָר, או שלאחר החליצה נָתַן גֵּט, וְכן אם לאחר החליצה בָעַל. אוֹ שבתחילה בָּעַל, וְאחר כך עָשָׂה מַאֲמָר, או שלאחר שבעל נָתַן גֵּט, וְכן אם לאחר שבעל חָלַץ, אֵין אַחַר חֲלִיצָה כְּלוּם, וכן אין אחר ביאה כלום, ובמשניות הבאות יבוארו פרטי דינים אלו.
אַחַת יְבָמָה אַחַת לְיָבָם אֶחָד, וְאַחַת שְׁתֵּי יְבָמוֹת לְיָבָם אֶחָד, דינם שוה לענין זה שאחרי גט או מאמר [שהם מועילים מדרבנן] יש צורך בחליצה, ואילו אחרי ביאה או חליצה אין צורך בכלום, כיון שהם מועילים מהתורה.
