תורת הבית / פרק ב
אמרו חז"ל, ש'בתי מדרשות' מעלים את האדם מכף חובה לכף זכות. וביאור הדבר, שעל ידי שנכנס לבית המדרש ולומד תורה מתבונן האדם במעשיו, ובא לידי תשובה, וממילא נכנס לכף זכות. ועוד יש לפרש, שלפעמים מה שנכנס האדם לבית המדרש פעם אחת מטה את דינו לכף זכות, כיון שהאדם נידון לפי רוב מעשיו, ובפעם אחת שנכנס לבית המדרש ולמד כמה שעות, ברא לעצמו כמה מאות מצוות ומלאכים מליצי יושר, והתרבו על מנין עוונותיו, ועל ידי זה הוכרע דינו לזכות. והוא הדין להיפך, שלפעמים מחמת כמה שעות של דיבורי לשון הרע ודברים אסורים מוכרע דינו לכף חובה, ולכן צריך האדם להיות זהיר מאד בדיבורו, לדבר רק בדברי תורה, ולא בדברים אסורים. וכבר אמרו בשם רב האי גאון, שצריך האדם שיהיה קל בעיניו להזיז ממקומה קורה גדולה וכבדה, מאשר לשלוח את לשונו בדיבור.
