משנה ה: שָׁוֶה הַיּוֹבֵל לְרֹאשׁ הַשָּׁנָה לַתְּקִיעָה וְלַבְּרָכוֹת. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה תּוֹקְעִין בְּשֶׁל זְכָרִים, וּבַיּוֹבֵל בְּשֶׁל יְעֵלִים:
משנה ו: שׁוֹפָר שֶׁנִּסְדַּק וְדִבְּקוֹ, פָּסוּל. דִּבֵּק שִׁבְרֵי שׁוֹפָרוֹת, פָּסוּל. נִקַּב וּסְתָמוֹ, אִם מְעַכֵּב אֶת הַתְּקִיעָה, פָּסוּל. וְאִם לָאו, כָּשֵׁר:
שָׁוֶה – דומה בדיניו הַיּוֹבֵל – יום הכפורים של שנת החמישים, לְרֹאשׁ הַשָּׁנָה, לַתְּקִיעָה – שמנין התקיעות שוה בשניהם, וְלַבְּרָכוֹת – להוספת ברכות 'מלכיות זכרונות ושופרות' בתפילת מוסף של ימים אלו. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה תּוֹקְעִין בְּשֶׁל אילים זְכָרִים, וּבַיּוֹבֵל תוקעים בְּשֶׁל יְעֵלִים:
שׁוֹפָר שֶׁנִּסְדַּק לכל ארכו, וְדִבְּקוֹ בדבק, פָּסוּל, כיון שהוא נחשב כשני שופרות. דִּבֵּק שִׁבְרֵי שׁוֹפָרוֹת ועשה מכולם יחד שופר אחד, פָּסוּל. נִקַּב השופר, וּסְתָמוֹ במין השופר, אִם הנקב שהיה בו היה מְעַכֵּב אֶת הַתְּקִיעָה, פָּסוּל. וְאִם לָאו, שאף קודם הסתימה לא היה שינוי בקול השופר, כָּשֵׁר:
