פרשת כי תצא
"ויד תהיה לך מחוץ למחנה…" (דברים כג יג)
מצוות עשה, שנצטוינו כשיצאו חיילינו למלחמה, שנכין ונייחד לחיל מקום ידוע, שיהיה שם כל איש יוצא לעשות צרכיו, כדי שלא יעשו צרכיהם בכל מקום ובינות המלונות כמו שיעשו האומות, ועל זה נאמר 'ויד תהיה לך מחוץ למחנה' וגו'. ולשון ספרי, אין 'יד' אלא מקום, שנאמר 'והנה מציב לו יד'.
משרשי המצוה כענין שכתוב בפרשה כי ה' אלקיך מתהלך בקרב מחנך וגו' והיה מחניך קדוש וגו', כלומר, שנפשותם של ישראל דבקות בשכינה לעולם, וכל שכן במחנה שכולן נקיי הנפש, שהרי כל הירא מעבירות שבידו כבר הלך לו ושב אל הבית, ונשארו הטובים אשר רוח אלקים שוכן בתוכם, וראוי להם לעמוד בנקיות, כאשר ידוע ומפורסם שהנקיות מדה מן המדות הטובות המביאה לידי רוח הקדש, וכפי שדרש רבי פנחס בן יאיר. וגם יש בזה שבח לאומה, כי יבואו אליהם מלאכי גוי ויראו מחניהם קדוש ונקי מכל טינוף.
דיני המצוה כלולים בפשט הכתוב.
ונוהגת בזמן שבית המקדש קיים, באנשים, כי הם הנלחמים.
והעובר על זה, ולא התקין לו מקום מחוץ למחנה, ולכלך מקום המחנות, ביטל עשה זה. וענשו גדול מאד, שגורם לשכינה להסתלק ממחנה ישראל, וכמו שכתוב ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך, כלומר, בהיותכם בתוך לכלוך תרחקו עצמכם מן הטוב.
