בהבחנות פרטיות בהשגחה
ד. כשנביט אל כלל מצבי העולם, מאז הבראו, כפי המקרים שקרו בו ומה שיעדו עליהם הנביאים, נמצא בדבר ארבע הדרגות, ונחשוב המין האנושי כולו כאדם אחד, מעת הולדו עד עמדו על פרקו כראוי.
והנה, נמצא מצב אחד שהסכלות והחושך גבר בו תגבורת גדול, שנעדרה ממנו הידיעה האמיתית בבורא יתברך שמו ובשלימותו העדר גדול, והוא מה שקראוהו חכמינו זכרונם לברכה 'שני אלפים תוהו'. המצב השני הוא מצב טוב מזה שזכרנו, והוא כמצב זמנינו זה, שהנה יש לנו – תהילה לאל – ידיעת מציאותו יתברך ושלימותו, ותורת ה' איתנו, ולפניו אנחנו עובדים, אמנם אין אות ואין נביא וחסרה ההשכלה האמיתית, שהיא רוח הקודש, כי אמנם מה שהאדם משכיל בשכלו על ידי עסקו האנושי, לגבי מה שמשכיל ברוח שכל נשפע, אינו אלא כערך הגוף אל הנשמה.
מצב שלישי, טוב מזה, הוא כמצב זמן בית המקדש, שכבר היו אותות ומופתים ונבואה במין האדם, אך לא נמצא השפע הזה מתפשט בכולו, אלא ביחידים, וגם להם בקושי, כי כבר נמצא לדבר מניעה ועיכוב.
מצב רביעי טוב מכולם, והוא מה שיעדו עליו הנביאים לעתיד לבוא, שלא ימצא הסכלות כלל, ורוח הקודש יהיה שפוך על כל המין האנושי בלא קושי כלל, והנה אז יקרא שנגמר בנינו של המין האנושי, כי משם והלאה עילויים יהיו לו, ועד נצח נצחים יתענג.
