193. הנאה (ה)

אָמְרוּ בַּגְּמָרָא, שֶׁכָּךְ אָמַר רַב לְרַב כַּהֲנָא, פְּשֹׁט נְבֵלָה בַּשּׁוּק וְטוֹל עַל כָּךְ שָׂכָר, וְאַל תֹּאמַר 'כֹּהֵן אֲנִי', 'אָדָם גָּדוֹל אֲנִי'. וְלֹא כְּמוֹ שֶׁעוֹשִׂים רַבִּים מֵהָעֲנִיִּים, וּבִפְרָט אִם הָיוּ עֲשִׁירִים וְיָרְדוּ מִנִּכְסֵיהֶם, שֶׁזִּלְזוּל הוּא עֲבוּרָם לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּזוּיָה, וּבוֹחֲרִים לִהְיוֹת מִיּוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת, אוֹ נָעִים וְנָדִים בָּרְחוֹבוֹת וּבַשְּׁוָקִים, וּבְנֵי בֵּיתָם מֻטָּלִים בְּרָעָב, "עוֹלָלִים שָׁאֲלוּ לֶחֶם פֹּרֵשׂ אֵין לָהֶם", כִּי גַּם צְדָקָה הֵם מִתְבַּיְּשִׁים לְבַקֵּשׁ וּלְקַבֵּל, וְאַף אִם יְקַבְּלוּ – אֵין הַקֹּמֶץ מַשְׂבִּיעַ. וְלוּ חָכְמוּ יַשְׂכִּילוּ, כִּי בּוּשָׁה הִיא לְגַנָּב הַנִּמְצָא בַּמַּחְתֶּרֶת, אֲבָל לְהִשְׁתַּדֵּל לְהַרְוִיחַ בַּאֲשֶׁר יִמְצָא – אֵין בָּזֶה בּוּשָׁה, וּלְמִצְוָה רַבָּה תֵּחָשֵׁב, לִהְיוֹת נֶהֱנָה מִיגִיעוֹ וּלְהָבִיא טֶרֶף לְבֵיתוֹ, שֶׁהֲרֵי אָמְרוּ חז"ל עַל הַפָּסוּק "עֹשֵׂה צְדָקָה בְכָל עֵת", שֶׁזֶּהוּ אָדָם הַזָּן אֶת בָּנָיו וּבְנוֹתָיו הַקְּטַנִּים. וְאִם עַל כָּל פָּנִים לֹא יוּכַל לְהָסִיר מַסְוֶה הַבּוּשָׁה מֵעַל פָּנָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִים אוֹתוֹ, וְיַעֲמֹל, וְכָל אֲשֶׁר בְּכֹחוֹ לַעֲשׂוֹת – יַעֲשֶׂה מְלָאכָה, לְהָבִיא טֶרֶף לְבֵיתוֹ, וְיִשְׂבַּע לֶחֶם, וְיִהְיֶה לוֹ לְכַפָּרַת עֲוֹן, כְּמוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ 'יָפֶה תַּלְמוּד תּוֹרָה עִם דֶּרֶךְ אֶרֶץ, שֶׁיְּגִיעַת שְׁנֵיהֶם מְשַׁכַּחַת עֲוֹן'.