ט) המשמר זרעיו מפני העופות, וכן המשמר מקשאיו ומדלעיו [-מקום גידול קישואים ודלועים] מפני החיה, לא יספק כפיו ולא ירקד כדרך שעושה בחול, גזירה שמא יטול צרור [-אבן או אדמה קשה] ויזרוק ארבע אמות ברשות הרבים:
י) כל הדברים שהן אסורין משום שבות [-גזירת חכמים בשבת], לא גזרו עליהן בין השמשות של שבת, אלא רק בעצמו של יום הוא שהן אסורין, אבל בין השמשות מותרין, והוא [-ובתנאי] שיהיה שם דבר מצוה או דוחק, כיצד, מותר לו בין השמשות לעלות באילן, או לשוט על פני המים, אם עושה כן כדי להביא לולב או שופר, וכן מוריד מן האילן, או מוציא מן הכרמלית עירוב שעשה. וכן אם היה טרוד ונחפז ונצרך לדבר שהוא משום שבות בין השמשות, הרי זה מותר. אבל אם לא היה שם דוחק, ולא דבר מצוה, אסור. לפיכך, אין מעשרין את הטבל הודאי בין השמשות [והיינו כשיש לו פירות אחרים שיוכל לאכול מהם בשבת], אף על פי שאיסור הפרשת המעשר בשבת משום שבות, אבל מעשרים את הדמאי, כיון שרוב עמי הארץ מעשרים, ויתכן שאין במעשיו אפילו איסור דרבנן:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
