שם עולם / חלק ב' פרק ג'
נאמר בפסוקי התוכחה על ישראל 'עם נבל ולא חכם', ולכאורה התואר 'נבל' חמור יותר ממי שהוא רק 'לא חכם', ואם כן אחרי שנאמר על אדם שהוא 'נבל' אין כל תוספת בכך שאומרים עליו שהוא 'לא חכם', ומדוע כתבה זאת התורה בסדר זה. והביאור הוא כמו שאמרו חז"ל 'הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו, שהמאור שבה מחזירם למוטב', ואף כאן, אמנם 'נבל' הוא חמור יותר מ'לא חכם', אך גם לנבל יש תקוה אם יעסוק בתורה, אך כיון שישראל הם עם 'לא חכם', כלומר אינם חכמים בחכמת התורה, שאינם עוסקים בה, לכן אין להם תקוה, אבל אם היו עוסקים בתורה, אפילו שהם מכונים כ'נבלים', עדין יש להם תקוה לחזור למוטב.
