יז וְהָיָ֤ה אֽוֹר־יִשְׂרָאֵל֙ לְאֵ֔שׁ וּקְדוֹשׁ֖וֹ לְלֶֽהָבָ֑ה וּבָֽעֲרָ֗ה וְאָֽכְלָ֛ה שִׁית֥וֹ וּשְׁמִיר֖וֹ בְּי֥וֹם אֶחָֽד׃ יח וּכְב֤וֹד יַעְרוֹ֙ וְכַרְמִלּ֔וֹ מִנֶּ֥פֶשׁ וְעַד־בָּשָׂ֖ר יְכַלֶּ֑ה וְהָיָ֖ה כִּמְסֹ֥ס נֹסֵֽס׃ יט וּשְׁאָ֥ר עֵ֛ץ יַעְר֖וֹ מִסְפָּ֣ר יִֽהְי֑וּ וְנַ֖עַר יִכְתְּבֵֽם׃
֍ ֍ ֍
(יז) ישועת ישראל תלויה בשני דברים, א. הגעת הזמן הראוי לגאולתם מצרותיהם. ב. מעשיהם הטובים הגורמים להסרת העונש מעליהם. ובזמן חזקיהו מלך יהודה התקבצו שני הדברים, גם שהגיע זמן גאולתם וגם שהיטיבו מעשיהם עד היו ראויים לגאולה, ועל זה אומר, וְהָיָה אוֹר יִשְׂרָאֵל לְאֵשׁ – 'אור הבוקר', שזהו המשל להגעת הזמן הראוי לגאולת ישראל, יהיה בעצמו לאש, שכשם שהיא מאירה לטובים כך היא שורפת את הרשעים, וּקְדוֹשׁוֹ – מעשיהם הקדושים והטובים של ישראל, היו לְלֶהָבָה, החזקה מהאש, והיא גרמה לריבוי הנס והתבערה שהיתה במחנה מלכות אשור, וגם גרמה שיתפרסם הנס למרחק, כשם שהלהבה מאירה למרחוק, וּבָעֲרָה על ידי האש וְאָכְלָה על ידי הלהבה שִׁיתוֹ וּשְׁמִירוֹ – את הקוצים והברקנים, שזהו משל על מחנה הצבא של מלכות אשור, בְּיוֹם אֶחָד.
(יח) וּכְבוֹד יַעְרוֹ וְכַרְמִלּוֹ – גיבורי הצבא שהם משולים ל'יער', שעציו חזקים, וכן היועצים והשרים שהם משולים ל'כרמל', שהוא פחות חזק מהיער אבל חשיבותו גדולה יותר, מִנֶּפֶשׁ וְעַד בָּשָׂר יְכַלֶּה – יכלו כולם לגמרי, וכמו בשריפת יער הכלה לגמרי, לא רק שהושחת כוחו להצמיח עלים, אלא גם העצים עצמם כלים לגמרי, וכך כאן, לא רק רוח וכח המלוכה יכלה מהם, אלא גם האנשים עצמם יכלו לגמרי, וְהָיָה כִּמְסֹס נֹסֵס – גם סנחריב מלך אשור בעצמו, שהיה מרים את נס המלחמה אל העמים, יהיה כדבר הנימס וכלה, שייהרג על ידי בניו.
(יט) וּשְׁאָר עֵץ יַעְרוֹ – ואותם מתי מעט שישארו בחיים, מִסְפָּר מועט יִהְיוּ, וְנַעַר יִכְתְּבֵם – אפילו ילד יוכל לכתוב את שמותם, מתוך שיהיו מועטים כל כך.
