משנה ג: בָּרִאשׁוֹנָה הָיָה הַלּוּלָב נִטָּל בַּמִּקְדָּשׁ שִׁבְעָה, וּבַמְּדִינָה יוֹם אֶחָד. מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, הִתְקִין רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי שֶׁיְהֵא לוּלָב נִטָּל בַּמְּדִינָה שִׁבְעָה זֵכֶר לַמִּקְדָּשׁ, וְשֶׁיְּהֵא יוֹם הֶנֶף כֻּלּוֹ אָסוּר:
אגב המשניות הקודמות מביאה משנתנו דין נוסף שנתקן לאחר שנחרב בית המקדש: מעיקר דין התורה נטילת ארבעת המינים נוהגת בבית המקדש שבעת ימי הסוכות, שנאמר 'ושמחתם לפני ה' אלוקיכם שבעת ימים', ואילו בשאר המקומות נוהגת מצוה זו רק ביום טוב ראשון. בָּרִאשׁוֹנָה, הָיָה הַלּוּלָב [-ארבעת המינים] נִטָּל בַּמִּקְדָּשׁ שִׁבְעָה ימים, וּבַמְּדִינָה – בשאר חלקי ארץ ישראל [וכל שכן בחו"ל] יוֹם אֶחָד – יום טוב ראשון. מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, הִתְקִין רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי שֶׁיְהֵא לוּלָב נִטָּל בַּמְּדִינָה שִׁבְעָה ימים זֵכֶר לַמִּקְדָּשׁ.
וְעוד תקנה התקין רבן יוחנן בן זכאי, שֶׁיְּהֵא יוֹם הֶנֶף כֻּלּוֹ אָסוּר, כלומר, יום ט"ז ניסן שמניפים בו את העומר, והנפה זו היא המתירה באכילה את התבואה החדשה, אמנם לאחר שחרב בית המקדש ואין מניפים את העומר כלל, מצד הדין מותר לאכול מהתבואה החדשה מיד כשהאיר המזרח ביום ט"ז, אמנם חשש רבן יוחנן שכשיבנה בית המקדש במהרה יזכרו האנשים שבשנה הקודמת אכלו את התבואה החדשה מיד בשחרית של יום ט"ז, ויעשו כן גם באותה שנה, ולא יידעו שבשנה הקודמת היה הדבר מותר מחמת שלא הקריבו את העומר, ואילו בשנה זו הדבר אסור עד הקרבת העומר. ומשום כך תיקן שכל יום ט"ז יהא אסור באכילת התבואה החדשה.
