משנה ב: שָׂדֶה שֶׁנִּתְקַוְּצָה, תִּזָּרַע בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית. שֶׁנִּטַּיְּבָה אוֹ שֶׁנִּדַּיְּרָה, לֹא תִזָּרַע בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית. שָׂדֶה שֶׁנִּטַּיְּבָה, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אֵין אוֹכְלִין פֵּרוֹתֶיהָ בַּשְּׁבִיעִית, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אוֹכְלִין. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אֵין אוֹכְלִין פֵּרוֹת שְׁבִיעִית בְּטוֹבָה, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אוֹכְלִין בְּטוֹבָה וְשֶׁלֹּא בְטוֹבָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, חִלּוּף הַדְּבָרִים, זוֹ מִקֻּלֵּי בֵית שַׁמַּאי וּמֵחֻמְרֵי בֵית הִלֵּל:
משנה ב: שָׂדֶה שֶׁנִּתְקַוְּצָה – שניטלו קוציה בשביעית, תִּזָּרַע בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית. אבל שדה שֶׁנִּטַּיְּבָה – שנחרשה פעמיים [ומשנתנו נשנתה בשעת גזירת המלכות שאנסו את בעלי השדות לחרוש את שדותיהם בשביעית פעם אחת, אך אדם זה עבר וחרשה פעמיים], אוֹ שֶׁנִּדַּיְּרָה – שעשאה כדיר עבור בהמותיו, כדי שיזבלו את הקרקע, ולא עשה כן בדרך המותרת שהתבארה לעיל (פ"ג מ"ד), קנסוהו חכמים, והרי זו לֹא תִזָּרַע בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית. שָׂדֶה שֶׁנִּטַּיְּבָה – שנחרשה באיסור בשביעית [ומדובר בשדה אילן, שאין בפירותיה איסור ספיחין], בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אֵין אוֹכְלִין את פֵּרוֹתֶיהָ בַּשְּׁבִיעִית, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אוֹכְלִין. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אֵין אוֹכְלִין פֵּרוֹת שְׁבִיעִית בְּטוֹבָה – באופן שהוא מחזיק טובה לבעל השדה על אכילתו, כיון שהתורה הפקירה את הפירות, וכשהוא מחזיק לו טובה נראה הדבר כאילו בעל הבית שמר עבורו את הפירות, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אוֹכְלִין בְּטוֹבָה וְשֶׁלֹּא בְטוֹבָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, חִלּוּף הַדְּבָרִים, זוֹ מִקֻּלֵּי בֵית שַׁמַּאי וּמֵחֻמְרֵי בֵית הִלֵּל, שבית שמאי מתירים לאכול בטובה, ובית הלל אוסרים.
