משנה ג: הָיְתָה מְעוֹפֶפֶת, בִּזְמַן שֶׁכְּנָפֶיהָ נוֹגְעוֹת בַקֵּן, חַיָּב לְשַׁלֵּחַ. אֵין כְּנָפֶיהָ נוֹגְעוֹת בַקֵּן, פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּחַ. אֵין שָׁם אֶלָּא אֶפְרוֹחַ אֶחָד אוֹ בֵיצָה אַחַת, חַיָּב לְשַׁלֵּחַ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כב), קַן, קֵן מִכָּל מָקוֹם. הָיוּ שָׁם אֶפְרוֹחִין מַפְרִיחִין אוֹ בֵיצִים מוּזָרוֹת, פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּחַ, שֶׁנֶּאֱמַר (שם), וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרֹחִים אוֹ עַל הַבֵּיצִים, מָה אֶפְרוֹחִין בְּנֵי קַיָּמָא, אַף בֵּיצִים בְּנֵי קַיָּמָא, יָצְאוּ מוּזָרוֹת. וּמָה הַבֵּיצִים צְרִיכִין לְאִמָּן, אַף הָאֶפְרוֹחִין צְרִיכִין לְאִמָּן, יָצְאוּ מַפְרִיחִין. שִׁלְּחָהּ וְחָזְרָה, שִׁלְּחָהּ וְחָזְרָה, אֲפִלּוּ אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה פְעָמִים, חַיָּב, שֶׁנֶּאֱמַר (שם), שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח. אָמַר הֲרֵינִי נוֹטֵל אֶת הָאֵם וּמְשַׁלֵּחַ אֶת הַבָּנִים, חַיָּב לְשַׁלֵחַ, שֶׁנֶּאֱמַר (שם), שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם. נָטַל הַבָּנִים וְהֶחֱזִירָן לַקֵּן וְאַחַר כָּךְ חָזְרָה הָאֵם עֲלֵיהֶם, פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּחַ:
משנה ג: הָיְתָה הציפור מְעוֹפֶפֶת מעל הקן, בִּזְמַן שֶׁכְּנָפֶיהָ נוֹגְעוֹת בַקֵּן, חַיָּב לְשַׁלֵּחַ, אך אם אֵין כְּנָפֶיהָ נוֹגְעוֹת בַקֵּן, פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּחַ, ולמדו כן ממה שנאמר 'והאם רובצת', ומכך שלא נאמר 'יושבת' יש ללמוד שאף על פי שהיא מעופפת, אם כנפיה נוגעות בקן, יש חיוב שילוח הקן. ומכך שלא נאמר 'מעופפת' יש ללמוד שאם אין כנפיה נוגעות בקן, אין מצוות שילוח הקן.
אֵין שָׁם אֶלָּא אֶפְרוֹחַ אֶחָד אוֹ בֵיצָה אַחַת, חַיָּב לְשַׁלֵּחַ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כב ו), 'קַן', קֵן מִכָּל מָקוֹם – בכל קן יש מצוות שילוח הקן, ואף אם אין בו אלא ביצה אחת או אפרוח אחד.
הָיוּ שָׁם אֶפְרוֹחִין מַפְרִיחִין – שכבר יכולים לעוף בעצמם, אוֹ בֵיצִים מוּזָרוֹת – מקולקלות, שאין עתיד לצאת מהם אפרוח, פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּחַ, שֶׁנֶּאֱמַר 'וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרֹחִים אוֹ עַל הַבֵּיצִים', מָה אֶפְרוֹחִין בְּנֵי קַיָּמָא – כשם שאפרוחים עתידים להתקיים, אַף בֵּיצִים בְּנֵי קַיָּמָא, יָצְאוּ מכלל זה ביצים מוּזָרוֹת, שאין אפרוחים עתידים לצאת מהם. וכן יש ללמוד לצד השני, וּמָה הַבֵּיצִים צְרִיכִין לְאִמָּן, שתדגור עליהם עד שיבקעו משם האפרוחים, אַף הָאֶפְרוֹחִין מדובר באופן שצְרִיכִין לְאִמָּן, יָצְאוּ מכלל זה אפרוחים מַפְרִיחִין, שיכולים לעוף בעצמם ולמצוא מזונותיהם.
שִׁלְּחָהּ וְחָזְרָה, שִׁלְּחָהּ וְחָזְרָה, אֲפִלּוּ אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה פְעָמִים, חַיָּב לחזור ולשלחה, שֶׁנֶּאֱמַר 'שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח', אפילו כמה פעמים.
אָמַר הֲרֵינִי נוֹטֵל אֶת הָאֵם וּמְשַׁלֵּחַ אֶת הַבָּנִים, אף על פי שכבר שלח את הבנים, חַיָּב לְשַׁלֵחַ גם את האם, שֶׁנֶּאֱמַר 'שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם'. שלח את האם ונָטַל את הַבָּנִים, וְהֶחֱזִירָן לַקֵּן, וְאַחַר כָּךְ חָזְרָה הָאֵם עֲלֵיהֶם, פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּחַ, כיון שלאחר שכבר זכה בהם, הרי הם 'מזומנים', וכשם שאין מצוות שילוח הקן באפרוחים השייכים לו מתחילה, כך אין מצוות שילוח הקן באפרוחים אלו, לאחר שכבר זכה בהם.
