משנה ה: סֵדֶר בְּרָכוֹת, אוֹמֵר אָבוֹת וּגְבוּרוֹת וּקְדֻשַּׁת הַשֵּׁם, וְכוֹלֵל מַלְכִיּוֹת עִמָּהֶן, וְאֵינוֹ תוֹקֵעַ. קְדֻשַּׁת הַיּוֹם, וְתוֹקֵעַ. זִכְרוֹנוֹת, וְתוֹקֵעַ. שׁוֹפָרוֹת, וְתוֹקֵעַ. וְאוֹמֵר עֲבוֹדָה וְהוֹדָאָה וּבִרְכַּת כֹּהֲנִים, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי. אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא, אִם אֵינוֹ תוֹקֵעַ לַמַּלְכִיּוֹת, לָמָּה הוּא מַזְכִּיר אֶלָּא אוֹמֵר אָבוֹת וּגְבוּרוֹת וּקְדֻשַּׁת הַשֵּׁם, וְכוֹלֵל מַלְכֻיּוֹת עִם קְדֻשַּׁת הַיּוֹם, וְתוֹקֵעַ. זִכְרוֹנוֹת, וְתוֹקֵעַ. שׁוֹפָרוֹת, וְתוֹקֵעַ. וְאוֹמֵר עֲבוֹדָה וְהוֹדָאָה וּבִרְכַּת כֹּהֲנִים:
משנה ו: אֵין פּוֹחֲתִין מֵעֲשָׂרָה מַלְכִיּוֹת, מֵעֲשָׂרָה זִכְרוֹנוֹת, מֵעֲשָׂרָה שׁוֹפָרוֹת. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר, אִם אָמַר שָׁלשׁ שָׁלשׁ מִכֻּלָּן, יָצָא. אֵין מַזְכִּירִין זִכָּרוֹן מַלְכוּת וְשׁוֹפָר שֶׁל פֻּרְעָנוּת. מַתְחִיל בַּתּוֹרָה וּמַשְׁלִים בַּנָּבִיא. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אִם הִשְׁלִים בַּתּוֹרָה, יָצָא:
בתפילת מוסף של ראש השנה מוסיפים אמירת פסוקים של 'מלכיות זכרונות ושופרות', ותוקעים בהם. משנתנו מבארת את סדר הברכות והתקיעות הללו: סֵדֶר בְּרָכוֹת של תפילת מוסף כך הוא, אוֹמֵר אָבוֹת – ברכת 'מגן אברהם', וּגְבוּרוֹת – ברכת 'מחיה המתים', וּקְדֻשַּׁת הַשֵּׁם – 'אתה קדוש', וְכוֹלֵל פסוקי מַלְכִיּוֹת עִמָּהֶן – עם ברכת 'אתה קדוש', וְאֵינוֹ תוֹקֵעַ. ואומר קְדֻשַּׁת הַיּוֹם – 'אתה בחרתנו', וְתוֹקֵעַ. אומר פסוקי ברכת זִכְרוֹנוֹת, וְתוֹקֵעַ. ואומר פסוקי וברכת שׁוֹפָרוֹת, וְתוֹקֵעַ. וְאוֹמֵר עֲבוֹדָה – ברכת 'רצה', וְהוֹדָאָה – ברכת 'מודים', וּבִרְכַּת כֹּהֲנִים, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי. אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא, אִם אֵינוֹ תוֹקֵעַ לַמַּלְכִיּוֹת, לָמָּה הוּא מַזְכִּיר, כלומר, מדוע הוא מזכיר עשרה פסוקים, והרי כיון שהשתנו פסוקי מלכיות מפסוקי זכרונות ושופרות בכך שאין תוקעים בהם, ראוי שישתנו גם בכך שלא יאמרו בהם עשרה פסוקים, אלא תשעה בלבד. אֶלָּא אמר רבי עקיבא, כך הוא סדר הברכות והתקיעות, אוֹמֵר אָבוֹת, וּגְבוּרוֹת, וּקְדֻשַּׁת הַשֵּׁם, וְכוֹלֵל את פסוקי מַלְכֻיּוֹת עִם קְדֻשַּׁת הַיּוֹם – אתה בחרתנו, וְתוֹקֵעַ. אומר זִכְרוֹנוֹת, וְתוֹקֵעַ. ואומר שׁוֹפָרוֹת, וְתוֹקֵעַ. וְאוֹמֵר עֲבוֹדָה וְהוֹדָאָה וּבִרְכַּת כֹּהֲנִים:
עתה מבארת המשנה את סדר פסוקי מלכיות זכרונות ושופרות: אֵין פּוֹחֲתִין מֵעֲשָׂרָה פסוקים של מַלְכִיּוֹת, מֵעֲשָׂרָה פסוקים של זִכְרוֹנוֹת, ומֵעֲשָׂרָה פסוקים של שׁוֹפָרוֹת, והסדר הוא באמירת שלשה פסוקים מהתורה, שלשה מהכתובים, ושלשה מהנביאים, ועוד פסוק אחד מהתורה שמשלים בו. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר, אִם אָמַר שָׁלשׁ שָׁלשׁ מִכֻּלָּן, אחד משל תורה, אחד של כתובים ואחד של נביאים, יָצָא. אֵין מַזְכִּירִין פסוקי זִכָּרוֹן מַלְכוּת וְשׁוֹפָר שֶׁל פֻּרְעָנוּת, כגון 'ביד חזקה אמלוך עליכם', וכדומה. מַתְחִיל בַּתּוֹרָה אחר כך אומר פסוקים מהכתובים, שהרי הם [תהלים, איוב ומשלי] קדמו לנביאים, וּמַשְׁלִים בַּנָּבִיא. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אִם הִשְׁלִים בַּתּוֹרָה, יָצָא, ובגמרא מבואר שיש לפרש את דברי רבי יוסי כך: לכתחילה יש להשלים בתורה, ואם השלים בנביא, יצא.
