פרק ז, משנה א: אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל, גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט, הִכְנִיסָה לוֹ עַבְדֵי מְלוֹג וְעַבְדֵי צֹאן בַּרְזֶל, עַבְדֵי מְלוֹג לֹא יֹאכְלוּ בַתְּרוּמָה, עַבְדֵי צֹאן בַּרְזֶל יֹאכֵלוּ. וְאֵלּוּ הֵן עַבְדֵי מְלוֹג, אִם מֵתוּ, מֵתוּ לָהּ, וְאִם הוֹתִירוּ, הוֹתִירוּ לָהּ. אַף עַל פִּי שֶׁהוּא חַיָּב בִּמְזוֹנוֹתָם, הֲרֵי אֵלּוּ לֹא יֹאכְלוּ בַתְּרוּמָה. וְאֵלּוּ הֵן עַבְדֵי צֹאן בַּרְזֶל, אִם מֵתוּ, מֵתוּ לוֹ, וְאִם הוֹתִירוּ, הוֹתִירוּ לוֹ. הוֹאִיל וְהוּא חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן, הֲרֵי אֵלּוּ יֹאכְלוּ בַתְּרוּמָה:
פרק ז, משנה א: אַלְמָנָה שנישאת לְכֹהֵן גָּדוֹל, או גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה שנישאת לְכֹהֵן הֶדְיוֹט, שהם נישואי עבירה, והִכְנִיסָה לוֹ עַבְדֵי מְלוֹג [-'מלוג' הם נכסים שנשארים שייכים לאשה, והבעל זכאי רק בפירותיהם], וְעַבְדֵי צֹאן בַּרְזֶל [-'צאן ברזל' הם נכסים שהבעל מכניס לרשותו כערכם בשעת הנישואין, ומתחייב לתת לאשה את תמורתם בזמן הגירושין או לאחר שימות], עַבְדֵי מְלוֹג לֹא יֹאכְלוּ בִּתְרוּמָה, כיון שהם שייכים לאשה, והאשה היא 'חללה', שהרי בביאת איסור של איסורי כהונה נפסלה האשה לעולם להנשא לכהן, ונאסרה לעולם באכילת תרומה, וכשם שהיא עצמה אסורה לאכול בתרומה, כך עבדיה אינם אוכלים בתרומה. אבל עַבְדֵי צֹאן בַּרְזֶל, השייכים לבעלה, יֹאכְלוּ בתרומה, אף שנכנסו לרשותו בנישואי עבירה. מבארת המשנה, וְאֵלּוּ הֵן עַבְדֵי מְלוֹג, אותם שהכניסה האשה לרשות בעלה באופן שאִם מֵתוּ, מֵתוּ לָהּ – היא המפסידה מכך, וְאִם הוֹתִירוּ – אם השביחו, הוֹתִירוּ לָהּ – היא המרויחה מכך, כיון שהקרן של נכסים אלו שייכת לאשה, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא [-הבעל] חַיָּב בִּמְזוֹנוֹתָם, מכל מקום הֲרֵי אֵלּוּ לֹא יֹאכְלוּ בִּתְרוּמָה. וְאֵלּוּ הֵן עַבְדֵי צֹאן בַּרְזֶל, אלו הם עבדים שהכניסה האשה לרשות בעלה לגמרי, באופן שאִם מֵתוּ, מֵתוּ לוֹ, שהוא המפסיד מכך, ועליו לשלם לה את תמורתם, וְאִם הוֹתִירוּ, הוֹתִירוּ לוֹ, שהוא המרויח מכך, ואינו משלם לה אלא כשוויים בעת שהכניסה לו אותם, ולא כשוויים עתה לאחר ההשבחה, הוֹאִיל וְהוּא חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן של עבדים אלו נחשבים הם כשייכים לו, והֲרֵי אֵלּוּ יֹאכְלוּ בִּתְרוּמָה.
