לבד שיזהר שלא יהיה לו בלבו שום גאוה וגבהות, שלזה בודאי אין שום מבוא בעולם שיזכה להשגת החכמה, צריך עוד להתרחק שלא יהיה העולם נוהגים בו כבוד, כי אף אם הוא מצד טהרת לבו היה שפל רוח ולב נשבר, אך אם בני אדם נוהגים בו כבוד בכל עת ורגע, זה גם כן מניעה גדולה מאד להשגת חכמה ועבודה, כיון שהוא מכובד בין הבריות, בהכרח יש לו טרדות ומניעות.
ונראה, שעל זה התפלל מר בריה דרבינא "ונפשי כעפר לכל תהיה, פתח ליבי בתורתך, ובמצוותיך תרדוף נפשי", היינו שתהיה נפשו נחשבת לכל הבריות כעפר ממש, שלא ינהגו בו כבוד, ואז יכול להיות פתיחת הלב בתורה ולרדוף אחר המצוות.
ואף מי שבני אדם מכבדים אותו בעל כרחו, על כל פנים צריך שיקבע בליבו שאין בו שום מעלה, ולא יתפעל מאומה מהכבוד, אפילו כחוט השערה. (רוח חיים, ד א)
