פרק א, משנה א: מֵאֵימָתַי מַזְכִּירִין גְּבוּרוֹת גְּשָׁמִים. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, מִיוֹם (טוֹב) הָרִאשׁוֹן שֶׁל חָג. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, מִיּוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חָג. אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ. הוֹאִיל וְאֵין הַגְּשָׁמִים אֶלָּא סִימַן קְלָלָה בֶּחָג, לָמָה מַזְכִּיר. אָמַר לוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, אַף אֲנִי לֹא אָמַרְתִּי לִשְׁאוֹל, אֶלָּא לְהַזְכִּיר, מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַגֶּשֶׁם בְּעוֹנָתוֹ. אָמַר לוֹ, אִם כֵּן, לְעוֹלָם יְהֵא מַזְכִּיר:
פרק א, משנה א: מסכת זו עוסקת בענין הגשמים – הבקשה עליהם, וסדר התעניות בשנים בהם אין יורדים גשמים כתיקונם. פרק זה מתחיל בענין זמן הזכרת ובקשת הגשמים, ואחר כך עובר לעניני התעניות.
מבררת המשנה, מֵאֵימָתַי – מאיזה תאריך בשנה מַזְכִּירִין גְּבוּרוֹת גְּשָׁמִים – אומרים בתפילה 'משיב הרוח ומוריד הגשם' [ומכונים הגשמים בלשון 'גבורות', לפי שזהו אחד הדברים שאנו רואים בהם את גבורותיו של הקדוש ברוך הוא], רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, מִיוֹם (טוֹב) הָרִאשׁוֹן שֶׁל חָג – של סוכות, שזהו הזמן הראוי לירידת גשמים. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, מִיּוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חָג – שמיני עצרת, אבל בשבעת ימי חג הסוכות אין מזכירים את הגשמים, לפי שגשמים היורדים בסוכות הם סימן קללה, כעבד שבא למזוג כוס לרבו ושפך לו קיתון על פניו. אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ לרבי אליעזר, הוֹאִיל וְאף אתה מודה שאֵין הַגְּשָׁמִים אֶלָּא סִימַן קְלָלָה כשהם יורדים בֶּחָג, לָמָה מַזְכִּיר אותם האדם בתפילה. אָמַר לוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, אַף אֲנִי לֹא אָמַרְתִּי שיש לִשְׁאוֹל – לבקש את ירידת הגשמים בימים אלו, אֶלָּא רק לְהַזְכִּיר שהקדוש ברוך הוא מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַגֶּשֶׁם בְּעוֹנָתוֹ – בעונת הגשמים. אָמַר לוֹ – השיב רבי יהושע לרבי אליעזר, לדבריך, שמזכירים את הגשמים אף בזמן שאיננו רוצים בירידתם, אִם כֵּן לְעוֹלָם יְהֵא מַזְכִּיר.
את הגשמים, ואף בימות החמה, ומדוע בפסח מפסיקים להזכיר את הגשמים. [אבל רבי אליעזר סובר שבאמת רשאי האדם להזכיר גבורות גשמים במשך כל השנה, אלא שמיום טוב ראשון של סוכות זו חובה להזכיר, כיון שאנו עומדים לבקש על הגשמים, יש להקדים דברי שבח וריצוי קודם שבאים לבקש].
