משנה ג: חֲמוֹר שֶׁלֹּא בִכְּרָה, וְיָלְדָה שְׁנֵי זְכָרִים, נוֹתֵן טָלֶה אֶחָד לַכֹּהֵן. זָכָר וּנְקֵבָה, מַפְרִישׁ טָלֶה אֶחָד לְעַצְמוֹ. שְׁתֵּי חֲמוֹרִים שֶׁלֹּא בִכְּרוּ, וְיָלְדוּ שְׁנֵי זְכָרִים, נוֹתֵן שְׁנֵי טְלָיִים לַכֹּהֵן. זָכָר וּנְקֵבָה, אוֹ שְׁנֵי זְכָרִים וּנְקֵבָה, נוֹתֵן טָלֶה אֶחָד לַכֹּהֵן. שְׁתֵּי נְקֵבוֹת וְזָכָר אוֹ שְׁנֵי זְכָרִים וּשְׁתֵּי נְקֵבוֹת, אֵין כָּאן לַכֹּהֵן כְּלוּם:
משנה ג: חֲמוֹר שֶׁלֹּא בִכְּרָה, וְיָלְדָה שְׁנֵי זְכָרִים תאומים, ואין ידוע מי נולד ראשון, נוֹתֵן טָלֶה אֶחָד לַכֹּהֵן, ופודה בכך את החמור הבכור שברשותו, אף שאין ידוע בבירור מי הוא. ואם ילדה זָכָר וּנְקֵבָה, ואין ידוע אם הנקבה נולדה ראשונה, ואין כאן בכור קדוש כלל, או שהזכר נולד ראשון ויש בו קדושת בכורה, הרי יש כאן שני חלקים בספק, א. ספק איסור, שהרי כל זמן שלא נפדה פטר חמור יש בו קדושה, ואסור להשתמש בו, ב. ספק ממוני, שהרי אם אכן יש ברשות הישראל בכור, עליו לתת לכהן את השה, ולכן מַפְרִישׁ טָלֶה אֶחָד ופודה בו את החמור, ועתה שניהם חולין, ואין כאן חשש איסור [שאין השה נהיה קדוש במקום החמור, אלא שניהם יוצאים לחולין], אך את אותו שה נוטל הישראל לְעַצְמוֹ, כיון שבספק ממון הכלל הוא ש'המוציא מחבירו עליו הראיה', ואין הכהן יכול להוציא את השה מרשות הישראל כל זמן שאין לו ראיה שאכן הזכר נולד ראשון ויש בו קדושת בכורה.
היו לאדם שְׁתֵּי חֲמוֹרִים שֶׁלֹּא בִכְּרוּ, וְיָלְדוּ שְׁנֵי זְכָרִים, אף שהתערבו הולדות, הרי יש ברשותו עתה שני פטרי חמורים ודאיים, ונוֹתֵן שְׁנֵי טְלָיִים לַכֹּהֵן כדי לפדותם. ילדו שתי החמורים זָכָר וּנְקֵבָה, ובודאי אחת מהם ילדה בכור זכר והשניה ילדה ודאי נקבה, ומפריש טלה אחד, אוֹ שילדו שְׁנֵי זְכָרִים וּנְקֵבָה, ונמצא שיש כאן בכור ודאי, וספק בכור, ומפריש שני טליים, בכל מקרה נוֹתֵן רק טָלֶה אֶחָד לַכֹּהֵן, כיון שלגבי הטלה השני [במקרה שאכן צריך להפרישו] יש ספק אם עליו להפרישו, ומספק אין הכהן יכול להוציא מידו.
ילדו שתי החמורים שְׁתֵּי נְקֵבוֹת וְזָכָר, אוֹ שְׁנֵי זְכָרִים וּשְׁתֵּי נְקֵבוֹת, שבאופן זה יתכן ששתיהן ילדו נקבות ואין כאן בכור כלל, אֵין כָּאן לַכֹּהֵן כְּלוּם, אלא הישראל צריך לפדות את הספיקות שברשותו כדי שיהיו מותרים בהנאה בתורת ודאי, ולכן באופן שילדו שתי נקבות וזכר, פודה בשה אחד ונוטלו לעצמו, וכשילדו שני זכרים ושתי נקבות מפריש שני טליים, ונוטלם לעצמו.
