משנה ג: בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּסֵת לַכֹּהֵן, וָמֵת, וְהִנִּיחָה מְעֻבֶּרֶת, לֹא יֹאכְלוּ עֲבָדֶיהָ בַּתְּרוּמָה, מִפְּנֵי חֶלְקוֹ שֶׁל עֻבָּר, שֶׁהָעֻבָּר פּוֹסֵל וְאֵינוֹ מַאֲכִיל, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי. אָמְרוּ לוֹ, מֵאַחַר שֶׁהֵעַדְתָּ לָנוּ עַל בַּת יִשְׂרָאֵל לְכֹהֵן, אַף בַּת כֹּהֵן לְכֹהֵן, וָמֵת, וְהִנִּיחָהּ מְעֻבֶּרֶת, לֹא יֹאכְלוּ עֲבָדֶיהָ בַּתְּרוּמָה, מִפְּנֵי חֶלְקוֹ שֶׁל עֻבָּר:
משנה ג: בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּסֵת לְכֹּהֵן, וּמֵת, וְהִנִּיחָהּ כשהיא מְעֻבֶּרֶת, אף על פי שכבר יש לה בנים ממנו, והיא עצמה רשאית להמשיך ולאכול בתרומה מחמתם, מכל מקום לֹא יֹאכְלוּ עֲבָדֶיהָ הכנעניים בִּתְרוּמָה, מִפְּנֵי חֶלְקוֹ שֶׁל עֻבָּר, כלומר, כיון שהעבדים היו שייכים לבעל, והורישם לבניו, ואף העובר יורש חלק בנכסי האב, שֶׁהָעֻבָּר פּוֹסֵל את אימו מלאכול בתרומה, כגון שהיתה בת כהן ונשואה לישראל, ומת, שהדין הוא שאם מת בלא בנים חוזרת לבית אביה הכהן לאכול בתרומה, אך אם הניחה מעוברת, פוסלה העובר מלאכול בתרומה, וְאֵינוֹ מַאֲכִיל, וכגון בת ישראל שנישאת לכהן, ומת והניחה מעוברת, שאף על פי שאם הניח הכהן בנים אוכלת האם מכוחם, אם הניח עובר אין בכוחו להאכיל את אמו בתרומה, והוא הדין בנידון של משנתנו לגבי עבדים, שאם מת האב הכהן והניח בנים ועובר, אין העבדים יכולים לאכול בתרומה, כיון שהם נחשבים בחלקם כעבדים של העובר, ואין עבדיו של עובר אוכלים בתרומה, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי. אָמְרוּ לוֹ חכמים לרבי יוסי, מֵאַחַר שֶׁהֵעַדְתָּ בָּנוּ עַל בַּת יִשְׂרָאֵל שנישאת לְכֹהֵן, ומת והניחה מעוברת, שאין בכח העובר להאכיל את אמו בתרומה, אַף בַּת כֹּהֵן שנישאת לְכֹּהֵן, וּמֵת, וְהִנִּיחָהּ מְעֻבֶּרֶת, לֹא יֹאכְלוּ עֲבָדֶיהָ בִּתְרוּמָה, מִפְּנֵי חֶלְקוֹ שֶׁל עֻבָּר, ואף על פי שהאם אוכלת, כיון שהיא גם בת כהן וגם אשת כהן, וממה נפשך יכולה היא לאכול בתרומה, מכל מקום העבדים נחשבים כשייכים לעובר, ואין העובר מאכיל את עבדיו בתרומה.
