השער העשירי, שער אהבת ה'
פרק שישי
עוד מסימני האדם שהגיע לדרגת אהבת ה', שיהא שוה בעיניו אם ישבחוהו בני אדם או יגנוהו, כשהוא מצוה אותם לעשות הטוב ולהתרחק מן הרע. ועוד, שיתנדב בנפשו וגופו וממונו ובניו לעשות את רצון הא-ל יתברך, כמו שנאמר 'כי עליך הורגנו כל היום'. ויזכיר את שם האלקים תמיד על לשונו בשבח והודאה ותהלה, כמו שנאמר 'ימלא פי תהלתך'. ואל יזכיר את שם הבורא לשוא, ולא לשקר, ולא בקללה. והשבועה לשוא היא מה שמוציא האדם על פיו מן השבועות לבטלה וללא צורך, והיינו כשלא חייבוהו בית דין להשבע בדין ודברים ממוני, והשבועה לשקר היא השבועה שמחייבים אותו בה מן הדין במשאו ובמתנו עם בני אדם, ונשבע לשקר. וחייב האדם להזהר מכל מה שיביאהו להשבע בשם הבורא יתברך אפילו כדי לקיים את האמת ולבטל את השקר, וכל שכן שלא ישבע לקיים את השקר ולבטל את האמת, וכל זה לכבודו, כמו שכתוב: 'נקי כפים ובר לבב אשר לא נשא לשוא נפשי ולא נשבע למרמה'. והקללה האסורה, היינו הקללות והגדופים והחרפות שמזכירים בהם שם שמים, והוא גנאי גדול למאמין.
