אָמַר רַב, בָּשָׂר הַנֶּעֱלָם מִן הָעַיִן, שאין ישראל רואהו, ובאותו זמן היה עובד כוכבים או בעל חיים יכול להחליפו בבשר טרף, אָסוּר באכילה. תמהה על כך הגמרא, מֵיתִיבִי – קשה על דינו של רב ממה ששנינו בברייתא, מַקוּלִין – חנויות המוכרות בשר בעיר, וְטַבָּחֵי יִשְׂרָאֵל – וישראלים הם העוסקים בבשר הנמכר בחנויות, בָּשָׂר הַנִּמְצָא בְּיַד עוֹבֵד כּוֹכָבִים, מֻתָּר באכילה, כיון שהולכים אחרי הרוב, ורוב הבשר הנמכר בעיר כשר הוא, ואם אפילו בשר הנמצא ממש ביד עובד כוכבים מותר, מדוע בשר זה שנתעלם מן העין אסור. מתרצת הגמרא, באופן זה שהבשר נִמְצָא בְּיַד עוֹבֵד כּוֹכָבִים, שַׁאנִי – שונה הדבר, ומותר, כיון שידוע שהבשר שבעיר מגיע משחיטת ישראלים, אבל אם התעלם הבשר מהעין, חוששים שמא בעל חיים גררו והחליפו. תָּא שְׁמַע – בא ושמע ראיה לנידון זה ממה ששנינו בברייתא, אם היו בעיר תֵּשַׁע חֲנוּיּוֹת שכּוּלָּן מוֹכְרוֹת בְּשַׂר שְׁחוּטָה, וְחנות אַחַת מוֹכֶרֶת בְּשַׂר נְבֵלָה, לָקַח מֵאַחַת מֵהֵן – וקנה האדם בשר מאחת החנויות, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ מֵאֵיזֶה מֵהֵן לָקַח, סְפֵיקוֹ – אותו בשר מסופק שבידו אָסוּר באכילה. וּבְנִמְצָא – אם נמצא בשר ברחוב באותה העיר, הֲלֵךְ אַחַר הֲרוֹב, שאם רוב החנויות כשרות, אף בשר זה בחזקת כשר ומותר באכילה, ועל כל פנים מבואר בברייתא שאפילו אם נמצא בשר ברחוב, ולכאורה היינו באופן שהתעלם מן העין, אין חוששים שמא הוא טריפה ומותר באכילה, וכל שכן באופן זה שידוע שהיה כאן בשר כשר, אלא שהתעלם מן העין, שיש להתירו באכילה ולא לחשוש שמא הוחלף. מתרצת הגמרא, הָכָא נַמִּי – אף כאן, בברייתא זו של תשע חנויות, מדובר בְּבשר שנִמְצָא בְּיַד עוֹבֵד כּוֹכָבִים, שקנאו מאחת החנויות ואין ידוע ממי קנה. וְאַסִיקְנָא – והסיקה הגמרא בענין זה, אֶלָּא רַב, הֵיכִי אָכִיל בִּישְׂרָא – כיצד היה יכול רב לאכול בשר, אם כשנעלם מן העין מיד נאסר באכילה, והשיבה הגמרא, אִיבָּעִית אֵימָא – אם תרצה אומר לך, בִּשְׁעָתֵיהּ – מיד בשעת השחיטה, דְּלֹא אִיעֲלֵם עֵינֵיהּ מִינֵּיהּ – שלא העלים עינו מהבשר כלל. וְאִיבָּעִית אֵימָא – ואם תרצה אומר לך, בְּצָרוּר וְחָתוּם – באופן שהיה הבשר צרור בשק וכדומה וחתום בחותם של ישראל, שאם היה מוחלף היה הדבר ניכר. וְאִיבָּעִית אֵימָא, דְּאִית לֵיהּ סִימָנָא בֵּי פַּסְקֵיהּ – שיש לו סימן בחיתוך הבשר עצמו, שנעשה בצורה מסוימת שאין דרך בני אדם לעשותה, כִּי הָא דְּרַבָּה בַּר רַב הוּנָא – וכפי שהיה נוהג רבה בר רב הונא, כשהיה שולח בשר, שהיה מְחַתֵּךְ לֵיהּ אַתְלַת קַרְנְתָא – חותך את הבשר בצורת משולש, שיש לו שלש קרנים, ואם היה הבשר מוחלף היה ניכר הדבר. פוסק הרי"ף את ההלכה, וְקַיְימָא לָן כְּוָותֵיהּ דְּרַב – וההלכה היא כדברי רב, שבשר שנתעלם מן העין אסור באכילה.
מביאה הגמרא מעשה בענין זה, רַב חִיָיא בַּר אָבִין, אִיתְבַד לֵיהּ כַּרְכַּשָׁא בֵּינִי דָּנֵי – אבדו לו מעיים של בהמה בין החביות, ולאחר זמן מצאו, אָתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב הוּנָא – בא לפני רב הונא לשאול אותו האם נאסר מדין בשר שנעלם מן העין. אָמַר לֵיהּ – שאלו רב הונא, אִית לְךָ סִימָנָא בְּגַוֵּיהּ – האם יש לך סימן באותו בשר, שאתה יכול להכירו. אָמַר לֵיהּ, לֹא. המשיך רב הונא ושאלו, אִית לְךָ טְבִיעוּת עֵינָא בְּגַוֵּיהּ – האם יש לך בו טביעות עין, שאתה מכיר שזו חתיכת הבשר שאבדה לך. אָמַר לֵיהּ רב חייא בר אבין, אִין – כן. אמר לו רב הונא, אִי הֲכִי – אם כך שאתה מכיר את הבשר בטביעות עין, זִיל שְׁקוֹל – לך וטול את הבשר, שמותר הוא באכילה.
מעשה נוסף בענין זה, רַב חֲנִינָא חוֹזָאָה, אִיתְבַד לֵיהּ גֻּבָּא דִּבְשָׂרָא – אבדה לו חתיכת בשר בהמה, ומצאה לאחר זמן. אָתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב נַחְמָן – בא לרב נחמן לשאול אותו אם מותר הבשר באכילה. אָמַר לֵיהּ רב נחמן, אִית לְךָ סִימָנָא בְּגַוֵּיהּ – האם יש לך סימן בבשר זה. אָמַר לֵיהּ, לֹא. המשיך רב נחמן ושאלו, אִית לְךָ טְבִיעוּת עֵינָא בְּגַוֵּיהּ – האם אתה מכיר את הבשר בטביעות עין שהוא שלך, אָמַר לֵיהּ, אִין – כן. אמר לו רב נחמן, אִי הֲכִי – אם כך שאתה מכיר את הבשר בטביעות עין, זִיל שְׁקוֹל – לך וטול את הבשר, שמותר הוא באכילה.
