מצוה תקעז) שלא יניף השכיר חרמש על קמת חבירו

פרשת כי תצא

"ואכלת ענבים כנפשך שבעך ואל כליך לא תתן" (דברים כג כה)

מצוות לא תעשה, שנמנע השכיר מלקחת ממה שיעבוד בו יותר על אכילתו, ועל זה נאמר 'ואכלת ענבים כנפשך שבעך ואל כליך לא תתן'.

ועובר על זה בין איש או אשה, בכל מקום ובכל זמן, שאם לקח השכיר ממה שהוא עובד בו יותר על אכילתו, עבר על לאו זה. אבל אין לוקין עליו לפי שהוא דבר שבממון, שניתן לתשלומין.

ואם תשאל, ולמה היה צריך לאו על זה, והלא בכלל גזל הוא. התשובה, לפי שידמה הפועל שלא יהיה לו חטא בלקחו מגידולי הקרקע בעת הקציר או הבציר, שדרך בני אדם שלא להקפיד בדבר כל כך כמו שהם מקפידים במה שיש להם תוך הבית, על כן היה מחסדיו ברוך הוא להרבות עליו האזהרות במה שהכשלון מצוי, וכענין שאמרו חז"ל, רצה המקום לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות.