משנה ד: אַחַת בִּכְּרָה וְאַחַת שֶׁלֹּא בִכְּרָה וְיָלְדוּ שְׁנֵי זְכָרִים, נוֹתֵן טָלֶה אֶחָד לַכֹּהֵן. זָכָר וּנְקֵבָה, מַפְרִישׁ טָלֶה אֶחָד לְעַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לד), וּפֶטֶר חֲמוֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה, מִן הַכְּבָשִׂים וּמִן הָעִזִּים, זָכָר וּנְקֵבָה, גָּדוֹל וְקָטָן, תָּמִים וּבַעַל מוּם. וּפוֹדֶה בוֹ פְּעָמִים הַרְבֵּה. נִכְנָס לַדִּיר לְהִתְעַשֵּׂר. וְאִם מֵת, נֶהֱנִים בּוֹ:
משנה ד: היו לאדם שתי חמורים, אַחַת כבר בִּכְּרָה, וְאַחַת שֶׁלֹּא בִכְּרָה, וְיָלְדוּ שְׁנֵי זְכָרִים, אף שהם מעורבים, כיון שידוע לו שזו שלא ביכרה ילדה זכר, והרי הוא פטר חמור, נוֹתֵן טָלֶה אֶחָד לַכֹּהֵן. ילדו שתי החמורים זָכָר וּנְקֵבָה, והתערבו, ואינו יודע אם זו שלא ביכרה ילדה נקבה, ואין לו כלל פטר חמור, או שילדה את הזכר, והוא קדוש וטעון פדייה, הרי זה מַפְרִישׁ טָלֶה אֶחָד כדי לצאת מספק האיסור, ונוטלו לְעַצְמוֹ, כיון שאין הכהן יכול להוציאו מידו ללא ראיה שאכן יש ברשותו פטר חמור. מבארת עתה המשנה מנין שאפשר לפדות פטר חמור בטלה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לד כ) 'וּפֶטֶר חֲמוֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה', ומשמעות לשון 'שה' היא מִן הַכְּבָשִׂים וּמִן הָעִזִּים, ואף טלה, שהוא מן הכבשים, קרוי 'שה', זָכָר וּנְקֵבָה, גָּדוֹל וְקָטָן, תָּמִים וּבַעַל מוּם, כל אלו כשרים לפדיון פטר חמור. וּפוֹדֶה בוֹ פְּעָמִים הַרְבֵּה, אם לאחר שפדה בו פעם אחת החזיר לו הכהן את השה, יכול לחזור ולפדות בו, וכך גם פעמים נוספות. נִכְנָס לַדִּיר לְהִתְעַשֵּׂר – אדם שיש לו שה שהפרישו על ספק פטר חמור, שהתבאר לעיל שעליו להפרישו אך יכול להשאירו ברשותו מספק, עליו לצרפו לשאר בהמותיו ולהפריש מהם מעשר בהמה, וכן אם היו לו עשרה טלאים שהופרשו על עשרה ספיקות של פטר חמור, צריך להפריש מהם מעשר בהמה. וְאִם מֵת, נֶהֱנִים בּוֹ, כלומר, הפודה פטר חמור ודאי בשה, ועדיין לא הספיק ליתנו לכהן, ומת השה, הרי הכהן הוא שנהנה ממנו ונוטלו לעצמו, הגם שלא נתנו לו בחיי השה, כיון שמיד כשהפריש את השה לשם פדיון פטר החמור, הרי הוא עומד ברשות הכהן.
