א מַשָּׂ֖א בָּבֶ֑ל אֲשֶׁ֣ר חָזָ֔ה יְשַֽׁעְיָ֖הוּ בֶּן־אָמֽוֹץ׃ ב עַ֤ל הַר־נִשְׁפֶּה֙ שְֽׂאוּ־נֵ֔ס הָרִ֥ימוּ ק֖וֹל לָהֶ֑ם הָנִ֣יפוּ יָ֔ד וְיָבֹ֖אוּ פִּתְחֵ֥י נְדִיבִֽים׃ ג אֲנִ֥י צִוֵּ֖יתִי לִמְקֻדָּשָׁ֑י גַּ֣ם קָרָ֤אתִי גִבּוֹרַי֙ לְאַפִּ֔י עַלִּיזֵ֖י גַּֽאֲוָתִֽי׃
֍ ֍ ֍
(א) מַשָּׂא – הנבואה על בָּבֶל, אֲשֶׁר חָזָה יְשַׁעְיָהוּ בֶּן אָמוֹץ.
(ב) נפילת מלכות בבל היתה בזמן מלכות בלשאצר, כמסופר בספר דניאל (פרק ה), כאשר השתמש בלשאצר בכלי המקדש, ויצאה יד מהשמים וכתבה על הכותל דברים בלשון הקודש, וביאר לו דניאל שהגיע קץ מלכותו, וכששמעו זאת שריו, מרדו בו והודיעו את הדבר לחיילי מדי ופרס שנלחמו בבבל באותו זמן, ובאו לבבל והחריבוה. ופותח בנבואתו אל אותם שרים של בלשאצר, עַל הַר נִשְׁפֶּה שְׂאוּ נֵס – הרימו את האות על הר גבוה, כדי שיראו זאת במרחק חיילי מדי ופרס ויבואו להלחם בבבל, ואחר כך כשיתקרבו יותר ויוכלו לשמוע אתכם, הָרִימוּ קוֹל לָהֶם, ויבואו אחריכם, וכשיתקרבו עוד יותר ויוכלו לראות בבירור את תנועות ידכם, הָנִיפוּ יָד לסמן להם היכן פתח העיר, להכנס אליה, וְיָבֹאוּ פִּתְחֵי נְדִיבִים – יכנסו לפתחה של בבל, הפתוח כמו בית של אדם נדיב, שפתחו פתוח תמיד.
(ג) אֲנִי צִוֵּיתִי לִמְקֻדָּשָׁי – את כל האמור בפסוק הקודם ציוה ה' לשרי בלשאצר ה'מקודשים', כלומר, מוזמנים ומיוחדים לפעולה זו של מרידה באדונם, גַּם קָרָאתִי גִבּוֹרַי, שהם חיל מדי ופרס, לְאַפִּי – לעשות בבבל את נקמת חרון אפי, עַלִּיזֵי גַּאֲוָתִי – והם, חיילי מדי ופרס, ישמחו בכך שעל ידם תיראה גאות ה'.
