פרשת כי תצא
"לא תשכב בעבוטו, השב תשיב לו את העבוט" (דברים כד יב-יג)
מצוות לא תעשה, שהוזהרנו שלא למנוע המשכון מבעליו בעת שהוא צריך אליו, אלא שנשיב לו כלי יום ביום, וכלי לילה בלילה, ועל זה נאמר 'לא תשכב בעבוטו', ופירשו חז"ל, לא תשכב ועבוטו אצלך, אלא תחזירהו לו כשלא יהיה לו במה להחליפו מחמת עניותו, כמו שביאר הכתוב 'כי היא כסותו לבדה היא שמלתו לעורו' וגו'.
והעובר על זה ולא החזיר המשכון לעני בעת שצריך לו, עבר על לאו זה, אבל אין לוקין עליו, לפי שהוא לאו שאין בו מעשה.
ומצוות עשה, שנצטוינו להשיב המשכון לבעליו הישראל בעת שיצטרך אליו, כלומר, שאם המשכון הוא מה שצריך האדם ביום כגון כלי מלאכתו ישיבנו אליו ביום, והלוה יחזירנו לו בלילה. ואם הוא כלי שצריך אליו בלילה, כגון כסת ומכסה ישיבנו לו בלילה, והלוה יחזירנו למלוה ביום.
משרשי המצוה שהא-ל ברוך הוא חפץ בטוב בריותיו וזכותם, ורצה שילמדו נפשותם במדת החסד והחמלה למען יזכו לטוב.
מדיני המצוה מה שאמרו חז"ל שהמלוה את חברו אינו רשאי למשכנו, כלומר שלא בבית דין, ואם משכנו – חייב להחזיר לו המשכון את הכר בלילה ואת המחרשה ביום, במה דברים אמורים שמשכנו שלא בשעת הלואתו, אבל משכנו בשעת הלואתו, כגון המלוה את חברו על המשכון, אינו חייב להחזירו לו כלל. ועד מתי חייב להחזיר לו המשכון, עד לעולם. ואם תשאל אם כן הוא מה יועיל לו המשכון למלוה, יועיל לו שלא ישמט החוב בשביעית. וכמו כן יועילו לו לענין זה שאם ימות הלוה יוכל לגבות את המשכון מבניו. ועוד יועיל לו, שאם רצה להפרע מחובו, מוכרו ונפרע ממנו אם לא רצה הלוה לפדותו, שלא אמרו להחזיר עד לעולם אלא כשלא רצה המלוה לגבות בו את חובו. ואם המשכון הוא מכלים שאינם צריכים למלאכה ביום ולכסות בלילה אמרו חז"ל שמניחן אצלו שלשים יום כדי שיוכל הלוה לחזר אחר מעות שיפרע לו, ואחר שלשים יום אם לא פרעו – מוכרו בבית דין.
ונוהגת מצוה זו באנשים ובנשים, בכל מקום ובכל זמן.
והעובר על זה ולא השיב העבוט בדרך זו, ביטל עשה זה, מלבד שעבר על לא תעשה האמור לעיל.
