210. התעוררות (ב)

הַהִתְעוֹרְרוּת מוֹעִילָה לְמִי שֶׁהוּא חַי – אַךְ יָשֵׁן הוּא, שֶׁמְּעוֹרְרִים אוֹתוֹ וְאוֹמְרִים לוֹ 'מַה לְךָ נִרְדַּם, הָעִירָה וְהָקִיצָה', אָז יִקַּץ מִשְּׁנָתוֹ וְיַעֲשֶׂה חוֹבָתוֹ. אֲבָל מִי שֶׁהוּא מֵת – לֹא תּוֹעִיל לוֹ הִתְעוֹרְרוּת. וְהַנִּמְשָׁל לְעִנְיָנֵנוּ, מִי שֶׁנָּגְעָה יִרְאַת ה' בְּלִבּוֹ, אֶלָּא שֶׁתָּקְפוֹ יִצְרוֹ וְהֶעֱבִירוֹ עַל דַּעְתּוֹ וְעַל דַּעַת קוֹנוֹ, עַד שֶׁבְּרֹב הַיָּמִים נַעֲשָׂה לוֹ הַדָּבָר הַהוּא שֶׁהֻרְגַּל בּוֹ כְּהֶתֵּר – אָז כְּשֶׁתָּבוֹא לוֹ הִתְעוֹרְרוּת עַל יְדֵי לִמּוּדוֹ בְּסִפְרֵי הַמּוּסָר, יִתְעוֹרֵר לִבּוֹ וְיִתְחָרֵט חֲרָטָה גְּמוּרָה, וִיבַקֵּשׁ תְּרוּפָה לְמַחֲלָתוֹ, וְשָׁב וְרָפָא לוֹ. לֹא כֵּן הָרְשָׁעִים, שֶׁכָּל כָּךְ טֻבְּעוּ בְּטִיט וְלִכְלוּךְ הָעֲבֵרוֹת, עַד שֶׁאֵין יִרְאַת ה' נֶגֶד פְּנֵיהֶם כְּלָל, לֹא זוֹ בִּלְבַד שֶׁרָשָׁע כָּזֶה לֹא יִתְעוֹרֵר מֵעַצְמוֹ כְּלָל, אֶלָּא אֲפִילוּ אִם יִשְׁמַע כְּפַעַם בְּפַעַם אֵיזוֹ הִתְעוֹרְרוּת מִפִּי סְפָרִים אוֹ מִפִּי סוֹפְרִים, אֵינוֹ מַרְגִּישׁ בַּדָּבָר, בְּאֹזֶן אַחַת יִכָּנְסוּ הַדְּבָרִים וּבָאֹזֶן הָאַחֶרֶת יֵצְאוּ, וְכִמְעַט אֵין לָהֶם תַּקָּנָה.