משנה ה: אָמַר רַבִּי מֵאִיר, בִּזְמַן שֶׁאָדָם מִצְטַעֵר, (שְׁכִינָה) מָה הַלָּשׁוֹן אוֹמֶרֶת (כַּבְיָכוֹל) קַלַּנִי מֵרֹאשִׁי, קַלַּנִי מִזְּרוֹעִי. אִם כֵּן הַמָּקוֹם מִצְטַעֵר עַל דָּמָם שֶׁל רְשָׁעִים שֶׁנִּשְׁפַּךְ, קַל וָחֹמֶר עַל דָּמָם שֶׁל צַדִּיקִים. וְלֹא זוֹ בִלְבַד (אָמְרוּ), אֶלָּא כָּל הַמֵּלִין אֶת מֵתוֹ, עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה. הֱלִינוּ לִכְבוֹדוֹ לְהָבִיא לוֹ אָרוֹן וְתַכְרִיכִים, אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו. וְלֹא הָיוּ קוֹבְרִין אוֹתוֹ בְּקִבְרוֹת אֲבוֹתָיו, אֶלָּא שְׁנֵי בָתֵּי קְבָרוֹת הָיוּ מְתֻקָּנִין לְבֵית דִּין, אֶחָד לַנֶּהֱרָגִין וְלַנֶּחֱנָקִין וְאֶחָד לַנִּסְקָלִין וְלַנִּשְׂרָפִין:
אָמַר רַבִּי מֵאִיר, בִּזְמַן שֶׁאָדָם מִצְטַעֵר, ואפילו שצער זה בא עליו מחמת חטאיו, שְׁכִינָה מָה הַלָּשׁוֹן אוֹמֶרֶת כִּבְיָכוֹל – אף הקדוש ברוך הוא כביכול משתתף בצערו, ואומר קַלַּנִי – איני קל מֵרֹאשִׁי, קַלַּנִי – איני קל מִזְּרוֹעִי, כאומר, כבד עלי ראשי וכבד עלי זרועי, ואִם כֵּן הַמָּקוֹם מִצְטַעֵר עַל דָּמָם שֶׁל רְשָׁעִים שֶׁנִּשְׁפַּךְ, קַל וָחֹמֶר עַל דָּמָם שֶׁל צַדִּיקִים. וְלֹא זוֹ בִלְבַד אָמְרוּ – לא רק על המלין את התלוי על העץ אמרו שעובר בלא תעשה, אֶלָּא כָּל הַמֵּלִין אֶת מֵתוֹ ואינו קוברו מיד לאחר מיתתו, עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה. אמנם אם הֱלִינוּ לִכְבוֹדוֹ, כגון שהשהה את קבורתו כדי שיהא לו זמן לְהָבִיא לוֹ אָרוֹן וְתַכְרִיכִים, אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו.
וְלֹא הָיוּ קוֹבְרִין אוֹתוֹ – את ההרוג במיתת בית דין בְּקִבְרוֹת אֲבוֹתָיו, לפי שאין קוברים רשע אצל צדיק, אֶלָּא היו קוברים אותו בבית קברות המיוחד להרוגי בית דין, וגם בזה היתה חלוקה, כי אין קוברים רשע קל אצל רשע חמור, ולכן שְׁנֵי בָתֵּי קְבָרוֹת הָיוּ מְתֻקָּנִין לְהרוגי בֵית דִּין, אֶחָד לַנֶּהֱרָגִין וְלַנֶּחֱנָקִין, שאלו הן מיתות קלות יותר, על עבירות קלות יותר, וְאֶחָד לַנִּסְקָלִין וְלַנִּשְׂרָפִין, שהן מיתות חמורות יותר, הניתנות על עבירות חמורות.
