מפי השמועה: בגמרא במגילה הקשו, כאן הוא אומר 'ואשב בהר', ואילו להלן הוא אומר 'ואנוכי עמדתי בהר', עמדתי ולא ישבתי. והביאו כמה תירוצים, ולבסוף מובא 'רבא אמר, רכות מעומד וקשות מיושב', כלומר, דברים רכים ונוחים להבנה שמע בעמידה, וענינים קשים יותר, בישיבה.
וביאר הג"ר חיים מוולוז'ין ז"ל, דבאמת מן הראוי היה לעמוד תמיד בשעת לימוד התורה, מדין כבוד התורה, כדאיתא שם "מימות משה ועד רבן גמליאל לא היו למדין תורה אלא מעומד, משמת רבן גמליאל ירד חולי לעולם, והיו למדין תורה מיושב", והיינו דתנן "משמת רבן גמליאל, בטל כבוד התורה". אולם לפעמים כשהענין הנלמד הוא קשה, ואז העמידה מייגעת את האדם הלומד, מחלישתו מכוחותיו ואינה מניחתו להתרכז בכל כוחו, ונמצא שלימודו לקוי, הרי שאז יש סתירה בין מצוות תלמוד תורה למצוות כבוד התורה, ודין הוא שמצות תלמוד תורה דוחה למצות כבוד התורה, זהו שאמר רבא 'קשות מיושב', כי מאחר שכבוד התורה נדחה מפני לימודה, ראוי לשבת ולא לעמוד. (נפש הרב)
