משנה ז: שְׁתֵּי רְחֵלוֹת שֶׁלֹּא בִכְּרוּ, וְיָלְדוּ שְׁנֵי זְכָרִים, נוֹתֵן שְׁנֵיהֶם לַכֹּהֵן. זָכָר וּנְקֵבָה, הַזָּכָר לַכֹּהֵן. שְׁנֵי זְכָרִים וּנְקֵבָה, אֶחָד לוֹ וְאֶחָד לַכֹּהֵן. רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, הַכֹּהֵן בּוֹרֵר לוֹ אֶת הַיָּפֶה. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, מְשַׁמְּנִים בֵּינֵיהֶן, וְהַשֵּׁנִי יִרְעֶה עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב. וְחַיָּב בַּמַּתָּנוֹת. רַבִּי יוֹסֵי פּוֹטֵר. מֵת אֶחָד מֵהֶן, רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, יַחֲלוֹקוּ. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה. שְׁתֵּי נְקֵבוֹת וְזָכָר, אוֹ שְׁנֵי זְכָרִים וּשְׁתֵּי נְקֵבוֹת, אֵין כָּאן לַכֹּהֵן כְּלוּם:
משנה ז: שְׁתֵּי רְחֵלוֹת שֶׁלֹּא בִכְּרוּ, וְיָלְדוּ שְׁנֵי זְכָרִים, והתערבו הולדות, נוֹתֵן את שְׁנֵיהֶם לַכֹּהֵן, שהרי שניהם בכורים ודאיים. ילדו זָכָר וּנְקֵבָה, הַזָּכָר לַכֹּהֵן, שהרי הוא בכור ודאי. ילדו שְׁנֵי זְכָרִים וּנְקֵבָה, ואין ידוע אם ילדו שתיהן זכרים בתחילה והנקבה יצאה שניה, או שילדה אחת מהן נקבה בתחילה, אֶחָד הזכרים לוֹ [-לבעלים], וְאֶחָד ניתן לַכֹּהֵן. רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, הַכֹּהֵן בּוֹרֵר לוֹ אֶת הַיָּפֶה, שהרי מסתבר שהבריא והחזק נולד תחילה [ואף שיתכן שהשניה ילדה נקבה וזכר, מסתבר שהזכר שנולד יחיד בריא וחזק מהזכר שנולד עם תאומה]. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, מְשַׁמְּנִים בֵּינֵיהֶן, ונוטל הבעלים את הזכר המשובח יותר, כיון שהמוציא מחבירו עליו הראיה. וְהַשֵּׁנִי, שנשאר ברשות הישראל, הרי הוא ספק בכור, ולכן יִרְעֶה עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב – שיפול בו מום, וייאכל על ידי הישראל, וְחַיָּב בַּמַּתָּנוֹת – בזרוע לחיים וקיבה, ממה נפשך, שהרי אם זו בהמת בכור כולה לכהן, ואם אינה בכור, חייבת במתנות. ורַבִּי יוֹסֵי פּוֹטֵר בהמה זו ממתנות כהונה, כיון שאנו מחשיבים זאת כאילו ניתנה הבהמה לכהן, ולאחר שנפל בה מום ניתנה לישראל, ובאופן זה אינה חייבת במתנות. מֵת אֶחָד מֵהֶן קודם שניתן לכהן, רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, יַחֲלוֹקוּ הכהן והישראל בחי, וחזר בו רבי טרפון ממה שאמר קודם לכן, שהכהן נוטל את הבריא, וסובר הוא שאם שניהם חיים אומדים את שוויים של שניהם, וחולקים הישראל והכהן בדמים, והרי זה כאילו לכל אחד מהם יש חלק בכל אחד מהולדות, וכשמת אחד מהם חולקים בשני. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה, ונשאר החי בחזקת הבעלים.
ילדו שתי הרחלות שְׁתֵּי נְקֵבוֹת וְזָכָר, אוֹ שְׁנֵי זְכָרִים וּשְׁתֵּי נְקֵבוֹת, ואין כאן אפילו זכר אחד שהוא בכור ודאי, אֵין כָּאן לַכֹּהֵן כְּלוּם:
