משנה ט: מַשְׁאֶלֶת אִשָּׁה לַחֲבֶרְתָּהּ הַחֲשׁוּדָה עַל הַשְּׁבִיעִית נָפָה וּכְבָרָה וְרֵחַיִם וְתַנּוּר. אֲבָל לֹא תָבוֹר וְלֹא תִטְחַן עִמָּהּ. אֵשֶׁת חָבֵר מַשְׁאֶלֶת לְאֵשֶׁת עַם הָאָרֶץ נָפָה וּכְבָרָה, וּבוֹרֶרֶת וְטוֹחֶנֶת וּמַרְקֶדֶת עִמָּהּ. אֲבָל מִשֶּׁתַּטִּיל הַמַּיִם, לֹא תִגַּע אֶצְלָהּ, שֶׁאֵין מַחְזִיקִין יְדֵי עוֹבְרֵי עֲבֵרָה. וְכֻלָּן לֹא אָמְרוּ אֶלָּא מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם. וּמַחֲזִיקִין יְדֵי נָכְרִים בַּשְּׁבִיעִית, אֲבָל לֹא יְדֵי יִשְׂרָאֵל. וְשׁוֹאֲלִין בִּשְׁלוֹמָן, מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם:
משנה ט: מַשְׁאֶלֶת אִשָּׁה לַחֲבֶרְתָּהּ הַחֲשׁוּדָה עַל הַשְּׁבִיעִית [-חשודה לאכול תבואה ופירות של שביעית לאחר זמן הביעור, בלא ביעור], נָפָה, אף שבדרך כלל היא עשויה לקמח, כיון שלפעמים משתמשים בה למטבעות, וּכְבָרָה המשמשת בדרך כלל לברירת גרגרי התבואה, כיון שלפעמים משתמשים בה לחול, וְרֵחַיִם, שמשתמשים בהם לטחינת תבואה, אך לפעמים גם לטחינת סממנים, וְתַנּוּר המשמש לאפיה, כיון שלפעמים מייבשים בו פשתן, ובכל האופנים הללו תולים שכוונתה לעשות דבר של היתר, ולכן רשאית להשאיל לה כלים אלו. אֲבָל לֹא תָבוֹר [-לא תברור] וְלֹא תִטְחַן עִמָּהּ, כיון שאסור לסייע לעוברי עבירה.
אֵשֶׁת חָבֵר [-תלמיד חכם], מַשְׁאֶלֶת לְאֵשֶׁת עַם הָאָרֶץ, החשודה על המעשרות, נָפָה וּכְבָרָה, וְאף בוֹרֶרֶת וְטוֹחֶנֶת וּמַרְקֶדֶת [-מנפה] עִמָּהּ, כיון שרוב עמי הארץ מעשרים, אֲבָל מִשֶּׁתַּטִּיל אל הקמח את הַמַּיִם ללישת הבצק, לֹא תִגַּע אֶצְלָהּ, כיון שהיא חשודה על הטומאה, וכיון שעדיין לא הופרשה חלה מהעיסה הרי היא גורמת טומאה לחלה, ואסור לה לסייע לה בכך, לפי שֶׁאֵין מַחְזִיקִין יְדֵי עוֹבְרֵי עֲבֵרָה. וְכֻלָּן – כל מה שהתירו להשאיל כלים ולסייעם שלא בשעה שהם עוברים עבירה, לֹא אָמְרוּ זאת אֶלָּא מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם. וּמַחֲזִיקִין יְדֵי נָכְרִים העובדים בַּשְּׁבִיעִית, אֲבָל לֹא מחזיקים יְדֵי יִשְׂרָאֵל. וְשׁוֹאֲלִין בִּשְׁלוֹמָן של הנכרים, ואפילו ביום חגם, אם פגשם בשוק, מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם:
