א. קדושת בית המדרש, המיוחד ללימוד תורה, חמורה מקדושת בית הכנסת, המיוחד לתפילה, כיון שמעלת התורה גדולה בהרבה ממעלת התפילה, וברית כרותה שכל הלומד בבית המדרש – לא במהרה הוא משכח. (ערוה"ש סי' רמו).
ב. כל היגע בתלמודו בצינעא – מחכים, שנאמר 'ואת צנועים חכמה'. וכל המשמיע קולו בשעת לימודו, תלמודו מתקיים בידו. אבל הקורא בלחש – במהרה הוא שוכח. (ערוה"ש שם ס"כ).
